|
|
עמוד:יא
בין נתיבות יא והתחיל שואף שאיפה טבעית להיטמע בתוכם . הטמיעה התרבותית לא יכלה 5 לבטל את הייחוד שקבעה הדת . ההסבר הזה של קויפמן היה מנוגד לכמה גישות אחרות להבנת הקיום היהודי ההיסטורי . הוא התפלמס עם הרעיון המרקסיסטי שעל פיו הייחוד היהודי נבע מכך שהם היו "עם הכסף", "עם של סוחרים" שפעילותם הכלכלית היא שהבדילה אותם משכניהם שעסקו בעבודת אדמה ובמלאכות "ארציות" אחרות . קויפמן טען שתפיסה זו הולמת רק חלקים מסוימים בתולדות עם ישראל משום שעד סביב שנת 1000 היה עם ישראל חקלאי ברובו . מלבד זאת, יש אין ספור עדויות לכך שהיהודים עסקו בכל המקומות שבהם חיו בכל 6 המקצועות שבעולם . ההסבר של קויפמן היה מנוגד גם לגישה של הוגים והיסטוריונים — ביניהם הוא מנה את שפינוזה, את נורדאו ואת הרצל ( במובן כזה או אחר ) — שטענו שמה שגרם לשרידות היהודית היה שנאת העמים ליהודים . השנאה היא שמנעה מיהודים להתמזג עם החברות והתרבויות שבקרבם חיו . כנגד דעה זו טען קויפמן ש"השנאה לישראל היא רגש שיש לו מקור היסטורי . מקור השנאה לישראל הוא ייחודו של עם ישראל הגולה . היא לא הולידה את ייחוד 7 העם העברי, אלא להפך, היא נולדה מתוכו" . דבריו של קויפמן גם עמדו בניגוד לעמדתו של ההוגה אחד-העם . זה האחרון סבר שחייה הדתיים של ה"אומה הישראלית" ניזונו מ"חפץ קיום" ייחודי . "חפץ קיום" זה הביא לכך שהאומה יצרה לעצמה, באופן אינטואיטיבי ובלתי מודע, מוסדות כחיי מצוות, הלכה וקהילה, ואלו הם שהבדילו את עם ישראל מיושבי הארצות שבהם חי . "חפץ" זה הוא גם הערובה לכך שעם ישראל יתמיד בקיומו לעולם . הציונות, על פי אחד-העם, אינה אלא לבוש חדש של "חפץ" זה . קויפמן טען כי הסבר זה של אחד-העם מחייב להניח שהעם היהודי שונה מהותית או גנטית משאר העמים בשל קיומו של "חפץ קיום" זה ודבר זה אינו אפשרי . כמו כן הוא ביקר את אחד-העם על כך שלא הבהיר מדוע נולד "חפץ קיום" זה דווקא בעם ישראל . משתי סיבות אלו גרס קויפמן שההסבר של אחד-העם אינו נכון וכי יש להעמיד את פשר הקיום הדתי של עם ישראל 5 שם, עמ' 436 . ההדגשות שלי ( ע"א ) . 6 שם, עמ' 176 – 177 . 7 שם, עמ' 175 .
|
|