|
|
עמוד:ח
ח ול יחזקאל קויפמן ויחירתו גולה ונכר על הספר גולה ונכר כתב המשורר חיים נחמן ביאליק באיגרת לנגיד האוניברסיטה העברית, יהודה ליב מאגנס, בשנת 1927 : הנני נמצא הפעם תחת הרושם החזק של הספר "גולה ונכר" . . . גמרתי לקראו קריאה שנייה . לדעתי זה הוא ס' גדול, שלא היה כמוהו בישראל זמן רב . . . . הספר גם מנסה לראות עתידות ולהתוות מסלולים . והכל מתוך תפיסה עמוקה ורחבה, שאין ספרותנו בזמן הזה רגילה בה . הנני מסב את תשומת לבך לספר הנפלא הזה . . . שמור בזכרונך את שם בעל הספר : יחזקאל קויפמן . לבי אומר לי, כי נמצא גואל למחשבה העברית . 1 גולה ונכר הוא ניסיון מקיף לפענוח גורלו ההיסטורי של עם ישראל . וזו, על רגל אחת, הצעתו של יחזקאל קויפמן : נדודים של המוני בני אדם, שבטים ועמים ממקום למקום, הם תופעה רווחת בהיסטוריה האנושית . לאורך אלפי שנים עזבו קבוצות אנושיות את ארצן ועברו לארץ אחרת מרצון או מכפייה . לעיתים הצליחו הקבוצה, השבט או העם לקנות לעצמם מולדת חדשה תוך שהם משליטים את תרבותם ושפתם על תושבי המקום שאליו הגיעו . כזה היה גורלם של הפיניקים הקדמונים שהגיעו לחופי צפון אפריקה וכזה היה גורלן של הקבוצות דוברות האנגלית שהגיעו לחופי אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה בעידן המודרני . במקרים אחרים התיישבו מהגרים בארצות חדשות ולא קנו לעצמם מולדת חדשה . במציאות זו הם הטמיעו בקרבם את השפה, את הדת, את אורחות החיים ואת התרבות המקומית, עד שהפכו במוקדם או במאוחר לחלק בלתי נפרד מעם הארץ . כזה היה גורלם של שבטים ועמים לאינספור שחיו בעולם . מאז חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס ובמשך למעלה מאלפיים שנים, ובכללן ככל הנראה גם תקופת בית המקדש השני, חיו מרבית בנותיו ובניו של עם ישראל מחוץ לארץ ישראל, בפזורה גיאוגרפית עצומה, ועברו ממקום למקום . בכל מקום שאליו הגיעו היהודים הם עברו תהליכי עומק של חִבְרוּת וְתִרְבּוּת : הם למדו את שפה המקומית והשתמשו בה, הפנימו כל משלח יד ונימוס שסבבו אותם, חיו במבנים שנבנו על פי הארכיטקטורה 1 הובא אצל אבינועם ברשאי, "השקפתו הלאומית של יחזקאל קויפמן", בתוך : יחזקאל קויפמן, מבחר כתבים לאומיים , ירושלים : הספרייה הציונית, 1995 , עמ' 99 .
|
|