|
|
עמוד:12
12 אהרן גימאני המתפללים חוכר לעצמו תא אחד מידי הנהלת בית הכנסת, כדי להחסין שם את נעליו במשך זמן ישיבתו בבית הכנסת, שכן לא היו נכנסים לבית הכנסת עם נעליהם ברגליהם אלא כל אדם חולץ נעליו בחצר ונכנס . זכות החזקה של תאים אלה עוברת בירושה מאבות לבנים . ואלו האורחים, וכן אנשים שמשום מה אין להם תאים מיוחדים, היו מניחים נעליהם בחצר, לפתח בית הכנסת, וסומכים 10 9 ולא יגנבו את נעלי המתפללים . על כך ש"שארית ישראל לא יעשו עולה" מן הדיונים שנזכרו בתעודות המתפרסמות במאמר, שהובאו לפני בית הדין בצנעא, לגבי הירושה של מקומות הישיבה בבית כנסת אלשיך, ניתן ללמוד על מנהג בתי הכנסת בצנעא במאות השנים האחרונות . בפסק דין משנת תק"ו ( 1746 ) נכתב : "לאן המנהג, מן הלך לבית עולמו, אין בנו יושב במקומו, בל אלעמל עלא עאקל אלכניס ידכֹל מן נצֹר" [ תרגום : כי המנהג, שמי שהלך לבית עולמו אין בנו יושב במקומו, אלא הסמכות ביד ראש בית הכנסת להכניס מי שיֵראה לו ] . 11 ברוח דומה נכתב בפסק דין בשנת תק"ם ( 1780 ) , והודגש בו שהפסק הזה היה בחתימתם של הדיינים הקודמים, הרב דוד חותר והרב סעיד תנעמי, ושכך הוא המנהג בבית כנסת אלשיך . 12 הדעת נותנת, שהמנהג הנזכר היה נוהג בכל בתי הכנסת שבעיר צנעא . בעניין זה נכתבו דברים מפורשים בפסק דין נוסף שנכתב בשנת תקצ"ה ( 1835 ) . וזה לשון הפסק בתרגום לעברית : 13 ואשר מצאנו לנכון, שהתקנות המקוריות בכל בתי הכנסת של רובע "אלקאע", שאין לשום אדם טענת ירושה במקום שהיה בו אביו, ושהסמכות בזה היא ביד ראש בית הכנסת למי שיראה לנכון שיישב במקום, בין יורש בין שאינו יורש . 9 צפניה ג, יג . 10 קאפח, לעיל הערה ,7 עמ' 64 . בעניין המנהג של היהודים בתימן לשים את נעליהם מחוץ לבית הכנסת הביא הרב קאפח את הסיפור מן הבבלי מועד קטן יז ע"א, "דההוא כלבא דהווה אכיל מסאני דרבנן, ולא הוו קא ידעי מנו, ושמתו ליה" [ תרגום : היה כלב שהיה אוכל את נעליהם של החכמים, ולא היו יודעים מי הוא, ונידו אותו ] , ואת הסיפור מן הירושלמי בבא מציעא ב, ח : "יהודה ב"ר [ = בן רבי ] עאל לכנישתא שבק סנדלוי ואזלין, אמר אלו לא אזלית לכנישתא לא אזלון סנדליי" [ תרגום : יהודה בנו של רבי נכנס לבית הכנסת והניח סנדליו בחוץ ונגנבו, אמר אילו לא הלכתי לבית הכנסת לא היו אובדים סנדליי ] . ראו קאפח, שם, הערה 3 ; הנ"ל, מהדורתו לרמב"ם, משנה תורה, הלכות תפלה וברכת כהנים, יא, י, ציון כח ; הנ"ל, "בתי כנסת בתימן", כתבים, ב, ירושלים תשמ"ט, עמ' 956 . ראו גם גימאני, תמורות במורשת יהדות תימן ( לעיל הערה 4 ) , עמ' ,21 הערה 37 . 11 ראו להלן סעיף ה, תעודה א . 12 ראו להלן סעיף ה, תעודה ב . ראו עוד שם תעודות ג, ח, יא . 13 הכוונה ל"קאע ביר אלעזב", היא שכונת היהודים בעיר צנעא . שכונה זו נבנתה לאחר שוב היהודים מהגלות למַוְזַע בשנת תמ"א ( 1681 ) . על גירוש היהודים למוזע שבדרום-מערב תימן ראו י' רצהבי, "גלות מוזע", ספונות ה ( תשכ"א ) , עמ' שלז - שצה ; הנ"ל, "גירוש מוזע לאור
|
|