|
|
עמוד:12
א ו ר ו ת ׀ 0 1 : צ ' ר ל י צ' פלי ן 2 1 חגית מנדרובסקי כתבה על צ'צ'ה, דמות שמתכתבת עם צ'פלין . שירה של ברכה בדיל מסתכל מתוך הבית על מי שאין לה בית . הקומיקס של Randy Winth מהרהר על ההצלחה של צ'פלין ודמויות דומות . והנה פורמט שמופיע לראשונה בכתב העת : תוכנית מתאר שהכינו תום בירק ואנשי משרדו . מדובר בתוכנית שמטרתה להפוך את העיר העתיקה בירושלים לצַ'רלוּזַלֶם, עירו של צ'רלי . אנו מקווים כמובן שהיא תיושם בהקדם . היו יוצרים שהתייחסו לסרטים ולדימויים ספציפיים של צ'פלין . אביבית משמרי כתבה סיפור על עובדי הייטק, בהמשך ל"זמנים מודרניים" . מתי שמואלוף התייחס בשירו לסצינת אכילת הנעליים מתוך "הבהלה לזהב" . ירון מילגרום צילם יחד עם בתו סצינות משוחזרות מתוך הסרט "הנער" . לאון פרנקו לקח את "זמנים מודרניים" לעולם שירות הלקוחות . גלי הראל כתבה שירים לדיקטטור שלה, בעקבות "הדיקטטור הגדול" . אוריאל זיגלר כתב סיפור על ניסיון הונאה, בהמשך ל"הבהלה לזהב" . ספיר כהן הציעה כתוביות לא מקובלות לסרטים אלמים . ועוד בהמשך לסרטים האלמים, שבתאי מג'ר כתב סיפור קצר על שתיקה . נטע נציב כתבה סיפור על מאפיונרית מקומית, על פי המתכון שהציע צ'פלין ליצירת קומדיה . כמחווה לסרטים בצבעי שחור-לבן, יונתן דורי ( כותב שורות אלה ) תיאר עולם דיסטופי שהצבעים נעלמו ממנו . כיוון נוסף של יצירות התבסס על מוטיב הקרקס והליצנות . מרינה אקרמן כתבה סיפור מאוייר על הליצנים במשפחתה . לובה טשרנוב יצרה שירים ויזואליים על נפילה . דניאל לי כתב שירי ילדים-למבוגרים על הקרקס של הנריק ושמנדריק . אוראל רבינר כתב סיפור על התופעה ( הידועה ) של קולרופוביה, פחד מליצנים . תיהנו . . .
|
אורות הכרך
|