|
|
עמוד:11
יונ ת ן דור י 11 אנחנו לא נהנים להסתכל על אדם שבדידותו שברה אותו, גם אם כולנו בודדים . קשה לנו לראות ילדים מתים ומבוגרים נרצחים ונאנסים . לוין הבין את כל זה, ולכן הציג תמונות כאלה על הבמה . העולם הדיסטופי של לוין היה בהיר כל כך, עד שמבקרים התלוננו שלוין חוזר על עצמו במחזותיו . אפשר לומר "חוזר", ואפשר לומר "חי" בתוך עולם ונותן לנו לטעום ממנו . עד כדי כך לוין חי בעולמו, שהיה קורא לסובבים אותו בשמות שלקוחים מיצירותיו, או כאלה שהיו יכולים להופיע ביצירות . כך הוזכר, למשל, בסרט "הפשע הקרוי אדם", ובראיונות של אנשים שעבדו עם לוין . על הגיליון תהליך איסוף החומרים והעריכה של גיליון לוין לא היה פשוט . קשה לכתוב בהשראת לוין בלי לחקות אותו . קשה להוסיף זוויות חדשות ומרעננות לאחד הכותבים הבולטים ביותר בתיאטרון הישראלי . אני מקווה שהגיליון שלפניכם עומד באתגר שהצבנו לעצמנו . הוא גדוש בחומרים של יוצרים ותיקים וחדשים, שנכנסו לעולמו של לוין ולקחו אותו למחוזות חדשים . נתחיל מהסיפורים . אוריאל זיגלר לוקח אותנו לעיירה הפולנית ( האמיתית ) סלופצה, שהיא אולי שילוב בין העולמות של "אשכבה" ו"הילד חולם" . אצל נטלי דרעי אנחנו פוגשים דיאלוגים חד צדדיים של גיבורים כמו ממתין - למותו, יושב - בחושך, משופמת ועוד . פיטר בראג , בסיפורים שנכתבו באנגלית עבור הגיליון, מתכתב עם "החולה הנצחי והאהובה" . אביב צ'צ'קס הופך את התנ"ך עצמו לטקסט לויני . ארין יעקובוב מציגה במערכון את הדור הבא של הסמטוכות ( מתוך "מלכת אמבטיה" : "זהו סמטוכה . הוא הערבי שלנו . סמטוכה הוא חכם וצייתן ולא מזיק ליהודים" ) . סיפור שכתבתי מתאר תעלומות רצח בעולם עם גברים לויניים . חן ירקוני כתבה סיפור אהבה בין שני רובוטים, לגיקים בלבד . אילונה טרויאנוב שילבה את חייהם של שני לוינים שכנראה מעולם לא נפגשו . ולבסוף, ספיר כהן , כתבה סיפור שכותב את חוקיו ופועל לפיהם . הפעם שמנו דגש על הצד הויזואלי : רוני סומק , דני קרמן , ירמי פינקוס , אילנה זפרן , רחל סטולרו - חיים, גיא חרל"פ , דן אלון , אורי קרמן ו קטיה ברודין איירו על פי טקסטים של לוין . פליקס לופה ו אריאל נשרי צילמו על פי אותה רוח . רז בן - ארי , שרון שפיץ ו שירן זאדה הפכו דמויות ממחזות לדמויות פיזיות . דותן גולדווסר יצר פסל של האשה הלוינית . בגיליון מופיע ראיון ארוך ומהנה עם אלברט כהן , שחקן גדול וחבר ב"שלישיה הלוינית" שהופיעה במחזות פורצי הדרך של לוין . מקס שטנר כתב מאמר שמדגים את הזרם העמוק, הקברטי - סאטירי, שמניע את כתיבתו של לוין .
|
אורות הכרך
|