|
|
עמוד:10
א ו ר ו ת ׀ 7 : ק ב ר ט 0 1 את הספר – שלם לי ואני אשלם לחנות . אתה לא תתחרט . אם לא תרצה – אחזיר את הספר . " לא הבנתי, ועד היום אני לא מבין, למה רצה שאקרא את הספר . אך כמובן שאמרתי שאני רוצה את הספר, ואבי שילם עליו . וכך, בעוד האיש ואבי מדברים ונפרדים, וברקע נשמע קול הדלת הנפתחת והקריאות הכועסות "לסגור ! לסגור ! ", צללתי לראשונה לתוך המערבולת התרבותית הסוערת של גרמניה הישנה, ששיאה בשנות העשרים של המאה שעברה . גיליתי טקסטים ורעיונות, שנשארו חדשניים ובוטים מדי גם היום, הרבה אחרי זמנם . למעשה, בירושלים של אז וכנראה שגם בזאת של היום, יזדעזע הרוב המוחלט של התושבים אם יחשף ( חס וחלילה ) לטקסטים כאלה . הקברט ורוח הזמן הקברט ומופעי הרביו היו מצורות הבידור הפופולריות בתחילת המאה העשרים . מופעים הועלו בכל הערים המרכזיות של אירופה והתפשטו ליבשות אחרות . מרבית הקברטים לא היו חתרניים ואף לא נהנו מאיכות ספרותית או תרבותית . הם הציעו בידור . מופעי הקברט התעצבו לראשונה בפריז, שסיגננה אותם, נתנה להם את השיק הראוי, והפכה אותם ( לפחות את חלקם ) ממופע פרובוקטיבי לאמנות . כאשר תרבות הקברטים הגיעה לברלין, היא קיבלה אופי חדש : אפל, בוטה, גס, יפה בכיעורו . בשנות העשרים של המאה שעברה נקלעה ברלין למחול שדים פוליטי, כלכלי וחברתי ויוצרי הקברט נסחפו לתוכו . הקברטים של ברלין הפרידו והרכיבו מחדש את הזכר והנקבה, תמכו בפמיניזם אך גם במופעי עירום, לעגו למוסדות השלטון ושאפו לסדר עולמי חדש – והכל בעטיפה מוסיקלית קלילה . שהרי בסופו של דבר המופע חייב לבדר את הקהל . רוח הזמן הסוערת העניקה עומק חדש למופעי הקברט . פרידריך הולנדר כתב המנון פמיניסטי : "תעיפו ת'גברים לאנחות / ותנו לנשים את המושכות ! " . * קורט שוואבך כתב את "שיר הלבנדר", שהפך להמנון ההומואים והתחיל כך : "מה אתם רוצים ? זאת התרבות / שקבעה שגבר הוא טאבו" . מרסלוס שיפר העלה על הבמה שיר שהפך להמנון הלסביות : "הו, את הכי קרובה לי / הו, את כל כך דומה לי ! " . קורט טוכולסקי כתב את המנון הקומוניסטים, "היום, בין אתמול ומחר" . אבל רוח הזמן היתה רוב הזמן הרבה יותר ארצית . בשיר טיפוסי, פריץ רוטר תיאר מזימה פתלתלה של גבר, שהחליט לרצוח את אשתו כדי לזכות בכספי * הציטוטים מתוך התרגומים שמופיעים בגיליון זה ובאתר האינטרנט של אורות .
|
אורות הכרך
|