|
|
עמוד:12
12 | רוזה לוקסמבורג רשמיים אחרים ולחולשת הפרוצדורה הפרלמנטרית, ומגבשים כך הבנה עמוקה יותר של מניעיהם הראשוניים לשביתה, של כוחם החוץ-פרלמנטרי ושל חיוניותה של הדמוקרטיה השמאלית . במסגרת המאבק הזה נצבר ניסיון פוליטי, המכשיר גם הבנה של חשיבות הניתוח התיאורטי . בנאומה המאוחר משנת ,1918 לוקסמבורג מצטטת מתוך 'פאוסט' של גתה, טקסט שאליו חזרה במשך כל חייה : "המוטו שלנו הוא : 'בראשית היה המעשה' . ועל המעשה להיות הגשמת המטרה של מועצות הפועלים והחיילים, שילמדו להיות הכוח הפוליטי היחיד בכל האומה . רק כך נוכל לנצל את 7 הבסיס כדי להכינו למהפכה, שתהיה פאר יצירתנו" . אם כן, שביתת ההמונים מציעה לכאורה את הפתרון המבוקש לחידת הביצה והתרנגולת של צמיחת תודעת הפרולטריון . עם זאת, די במבט קצר במציאות כדי להבהיר שגם אם הפתרון משכנע מאוד על הנייר, ובהחלט היה לו פוטנציאל להצליח, הרי שמאז מועד החיבור של "תזות על פוירבך" או "לזכר מפלגת הפרולטריון" ועד ימינו, בכל זמן ובכל מקום שננקט הצעד המכריע באופן שהניע את גלגלי המהפכה והעמיק את התרבות האינטלקטואלית של הפרולטריון, הוא קופד מייד בידי הכוח השמרני-ליברלי, דהיינו בידי ההון . אחת מסגולותיה החשובות של רוזה לוקסמבורג הייתה, כאמור, נכונותה להכיר בקשיים שהמציאות מעמידה בפני התיאוריה, גם זו של הסוציאליזם המדעי . אף על פי שהיא חוזרת על הקביעה המוצדקת שעל הפרולטריון הלא-מהפכני לפתח את תודעת המהפכה בכוחות עצמו, ולא בזכות מטיפים חיצוניים או מיעוט מהפכני שיכפה מיתוס פוליטי באורח לא-דמוקרטי, היא מודעת לעמדתו המעמדית הנוכחית . כיצד יש להתמודד עם "שיכרון החושים השוביניסטי" ועם 8 שאינם מתעוררים והופכים לסוכני"היעדר המחשבה של ההמונים", השינוי המבוקש ? כיצד יש לבנות סולידריות מעמדית גורפת ? איך יזכה מעמד הפועלים לתרבות משלו, כזו שלא נועדה לספק את צרכי המעמד השליט, הנחרתים בתודעת הפועלים כאילו היו שלהם ? תשובה מחיי המעש ניתנה בשבע שנות פעילותה של רוזה עצמה כמחנכת . בין השנים 1907 ל- 1914 היא לימדה היסטוריה, כלכלה
|
|