|
|
עמוד:11
פתח דבר | 11 דיאלקטי, ולכן דבריו הלמו את מחשבתה הפילוסופית והפוליטית . ואולם, יושרה האינטלקטואלי והפוליטי ותפיסתה העמוקה של יחסי הידע והפרקסיס אילצו אותה להכיר גם בקושי המבני שגלום בנוסחה המוצעת בתזה השלישית : פעולתם של ההמונים הכרחית למהפכה, אך כדי שזו תתקיים, היא נזקקת לטרנספורמציה של תודעתם, טרנספורמציה המתאפשרת באמת רק באמצעות פרקסיס מהפכני . כיצד אפשר אפוא לחולל, יש מאין, את התנועה הספירלית הזאת ? האם הדבר אפשרי בכלל ? להבנה שמהפכנוּת וחינוך פוליטי שלובים ומותנים זה בזה הגיעה לוקסמבורג כבר בנעוריה, כאשר הצטרפה למפלגת הפרולטריון הפולנית . חיבורה המוקדם "לזכר מפלגת הפרולטריון" ( 1903 ) מדגיש את חשיבותו של חינוך ההמונים, המדרבן אותם לפעולה . לאחר מכן נשזר הדיון בסוגיה הזאת בכל כתביה . בחיבורה "רפורמה חברתית או מהפכה ? " היא מוסיפה לתנאים ההכרחיים – לצד הטרנספורמציה של התודעה הפרולטרית והפעילות המהפכנית – גם את חשיבות הדמוקרטיה במסגרת המאבק . זאת מתוך מודעות מלאה למתחים הפנימיים בין התנאים האלה : "רפורמה משפטית ומהפכה אינן צורות שונות של התפתחות היסטורית שאפשר ליטול מדלפק ההיסטוריה . . . הן שני היבטים של התפתחות החברה המעמדית שמתנים ומשלימים זה את זה, ובה בעת מדירים האחד 6 בחיבוריה המאוחרים יותר, לוקסמבורג מנתחת את הצורך את האחר" . בכך שהטמעת המאבק המעמדי בתודעת הפרולטריון תנבע ממנו, ולא תוכתב לו מטעם אינטלקטואלים ממעמד הביניים . החינוך הפוליטי הראוי משלב תמיד ידע ופרקסיס . לדידה של לוקסמבורג, שביתת ההמונים מאפשרת את הנעת המהלך . היא חיונית כשלעצמה, כפעולה טוטלית ולא רפורמיסטית וכשלב הכרחי בדיאלקטיקה ההיסטורית של המהפכה, וגם משום שמעמד הפועלים מגבש באמצעותה את תודעתו . שביתת ההמונים אינה מוכתבת מלמעלה, אלא משקפת את האינטרסים הפרולטריים . כשהם מצטרפים למאבק באופן טבעי, ההמונים נחשפים למנגנוני הפעולה של ההון והמדינה, להגבלות על חופש הביטוי, להתנכלות מצד המשטרה ומצד גורמים
|
|