|
|
עמוד:8
8 | רוזה לוקסמבורג אין ספק שהמתודולוגיה המשמשת את רוזה לוקסמבורג היא אכן זו של הסוציאליזם המדעי . רוזה מנסחת תיאוריה המבוססת על ניתוחים כלכליים ופוליטיים הנטועים בהקשר היסטורי, ומנתחת אותם מתוך רגישות להבדלים הקונקרטיים בין תקופות שונות, תרבויות שונות, יחסים מעמדיים שונים, תחומי חיים שונים וכדומה . ואולם, כדי להבין את הניתוחים המורכבים שהיא מציעה בהקשריהם השונים, אנו נדרשים לרגישות גם בקריאה . כך למשל, ביחס לתפיסת המושג "סיום" כפי שהוא מופיע ב'הצבר ההון' : ככל שהאימפריאליזם הוא שיטה היסטורית להארכת קיומו של ההון, מבחינה אובייקטיבית, הוא בו-זמנית הדרך הבטוחה ביותר להביא את הקיום הזה לסיומו החרוץ . לא נובע מכך שיש להגיע במפורש לנקודת הסיום . הנטייה לעבר נקודת הקצה של ההתפתחות הקפיטליסטית מתבטאת בצורות שמטרימות את 2 השלב האחרון של הקפיטליזם כתקופה של אסונות . 'הצבר ההון' מציע הרחבה והעמקה של התפיסה המרקסיסטית המוצעת ב'קפיטל' של מרקס ביחס לקשר ההדוק בין הקפיטליזם לאימפריאליזם, ועל כן גם למיליטריזם . תהליך ההתפשטות המתמדת של ההון, המהותי לו, תובע הרחבה של השווקים לסביבות טרום-קפיטליסטיות, ולפיכך גם את השמדתן ככאלה . המגמה היא אפוא של קפיטליזם גורף, ושל קפיטליזם קורס בעקבותיו . אבל מה טיבה של הקריסה הזאת ? אנחנו, החיים בתקופה שקשה מאוד שלא לראות בה "תקופה של אסונות", כבר מבחינים בעובדה שממשלים רבים אינם בנויים היום על הקפיטליזם במובנו הקלאסי, ובעצם מגלמים מצב של אובדן שליטה – בוודאי לפי תפיסתה במונחים שבהם חשבו במאות התשע-עשרה והעשרים . אנחנו משתאים כמעט יום ביומו על יכולתו של הקפיטליזם המופרע לשקם את עצמו, אגב הישענות על מנגנונים ותיקים כמו המדינה, הדמוקרטיה והחוק, וגם הבנקים והמסחר, לצד הכרסום המשחית שלהם . לוקסמבורג חזתה את המגמה הזאת, ככל שהיה אפשר בתקופתה .
|
|