|
|
עמוד:14
14 | ישוע, השטן וירושלים וטיפולית, ון איידן לא קיבל את המקום המרכזי ששמור למיניות 14 וראה בה עניין ירוד ושולי בחוויה האנושית . לקראת אצל פרויד, סוף חייו גם היה לקתולי . דה האן ככל הנראה התנגד לתפיסה הזאת של המיניות, והנכיח אותה בקודש הקודשים : גופו של ישוע הצלוב בעצמו . כיהודי שגדל בבית שומר מצוות, דה האן מורגל היה בבית תפילה מלא בספרים, במלים, במנגינות ובאריגים המכסים ספרים מכותרים . העובדה שהאל מיוצג בכנסייה באמצעות אייקון של גוף גברי כמעט עירום לחלוטין, משכה את תשומת לבו . כהומו צעיר, העירום הזכרי ריגש אותו, וההתרגשות הזאת הולידה בו את ההשראה לכתיבת הסונטות, שבהן מזדהה הדובר עם ישוע, מבכה את מותו, מבצע אירוטיזציה לדם הניגר על גופו ומבקש להיות לו לנער תענוגות . עמדת הדובר בשירים היא של התמסרות לצלוב והזדהות עם כאבו, לצד משיכה ליופי והתפעלות אסתטית ממנו . האלמנט המדיטטיבי בסונטות הוא לפיכך בעל איכויות מיסטיות שמוכרות 14 על חייו הרומנטיים של ון איידן, ראו ( ובפרט עמ' 53 ) : Fontijn, J . 1987, De jeugdliefde van Frederik van Eeden en Henriette Ortt, Maatstaf : Maandblad voor letteren, vol . 35, no . pp . 51 - 77 1, . גישה אינטרנטית בלינק : https : / / www . dbnl . org / tekst / _maa003198701 _maa003198701 10_ 8000_ . php / 10_ [ כניסה אחרונה : 2024 . 7 . 4 ]
|
|