|
|
עמוד:14
4 1 | ס פ ר ו ת , ה י ס ט ו ר י ה , ה י ו ם הא ח ר ייל . לאחר מותו בשנת 1957 התפרסם חיבורו האחרון, "הלשון הספרותית וקהלה בתקופה הרומית המאוחרת ובימי הביניים" . שנותיו האחרונות של אוארבך באמריקה הולידו מורשת אקדמית : ספרו "מימזיס" אמנם עיצב במידה רבה את הדיסציפלינה של הספרות ההשוואתית באוניברסיטאות בארצות 10 אך עם ירושותיו האקדמיות האחרונות יש למנות גם הרצאותהברית, ומאמרים שנשא וחיבר באמריקה — בהם המאמר "הפילולוגיה של ספרות – עולם", שלצד היותו מחוות פרֵדה מן הבלשנות הקלסית התווה את המחקר ואת ההוראה של ספרויות בעידן הפוסט-לאומי . כשנדרש אוארבך להעיד על מקורותיו הצביע על המסורת ההומניסטית באירופה, שמבשריה הם שירת דנטה וספרות הרנסנס . כך עולה גם מן המאמרים המובאים באסופה זו . את כוחה של מסורת זו היטיב אוארבך לקשור לאסכולה ההיסטורית בהגות האירופית בעת החדשה . ראשיתו של ההיסטוריזם בוויקו, והמשכו בהרדר ובהוגי התנועה הרומנטית בגרמניה, שראש דובריה היה ההוגה גאורג וילהלם פרידריך הגל ( Hegel ) . אוארבך לא הכחיש את המקורות הגרמניים שהשתלם בהם כפילולוג ביקורתי וכהיסטוריון של הספרות . הוא מעולם לא הכחיש את מסורת ה- Bildung שעליה התחנך . אדרבה, אוארבך נטה לסיעה הרומנטית דווקא, ולא לסיעת הנאורות, שראשי דובריה בגרמניה היו לסינג, מנדלסון וקאנט ; וכמבקר המחויב להיסטוריזם ( ולראליזם ספרותי ) שב להצביע על זיקתו להוגים המטפיזיים, מבשרי האידאליזם הגרמני ( האסכולה המטפיזית המובהקת ביותר במחשבה האירופית בעת החדשה ) . גם מן המסורת הגרמניסטית המיוחדת הזאת נטל אוארבך את כלי העבודה שלו כחוקר ספרות . אך ידועה לנו גם ביקורתו של אוארבך על מושגי התרבות הגרמנית, ובפרט על הזנחת הראליזם ההיסטורי והשאלה החברתית וההתמסרות לרעיונות ( אידאות ) ולסגנון ספקולטיבי . התרבות של גתה, טען אוארבך ב"מימזיס", נותרה אדישה למהפכה, לתנועה החברתית והפוליטית הפרוגרסיבית של דורה, הזניחה את המרחב הארצי, היומיומי, התמסרה לרעיונות ולבסוף הפקירה את 11 ההיסטוריזם בגרמניה סטה מן הדרך השדה ההיסטורי לכוחות ראקציוניים . והפך מקור להשקפות לאומיות אקסקלוסיביות . 10 ראו לדוגמה : Carl Landauer, “Auerbach’s Performance and the American Academy, or How New Haven Stole the Idea of Mimesis ,” in : Lerer ( ed . ) , Literary History and the Challenge of Philology, pp . 79 – 194 11 השוו להערותיו של אוארבך על ספרות גרמנית ומחדלי ההיסטוריזם באריך אוארבך, מימזיס, פרק שבעה-עשר : המנגן מילר ( ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ"א ) , עמ' 326 - 340 . הפרק דן במחזה ההיסטורי של שילר ובהשקפותיו השמרניות של גתה על המהפכה בצרפת .
|
|