|
|
עמוד:13
מב ו א | 13 גלגולי השם הלטיני "פיגורה" ; אוספים רומאניים וספרות גרמנית ( מקצתה הייתה בת-השגה בחנויות ספרים באיסטנבול ) . אך את מפעליו של אוארבך באיסטנבול יש להעריך גם על פי המסורת שעלה בידו וביד עמיתיו לייסד במקום מושבם, מסורת שסוכניה העיקריים היו התלמידים שהם זכו להעמיד . פרשת ישיבתו של אוארבך באיסטנבול דורשת אפוא עיון נוסף . "מימזיס", ספר יסוד בחקר ספרות המערב, נכתב בעיר זו, ב"פריפריה" של אירופה, במקום שאינו מערב בלבד אך גם אינו מזרח, אלא נחשב זה עידן ועידנים לקו התפר בין יבשת ליבשת ובין תרבות לתרבות ומייצג את החיבור ואת 9 ראוי להידרש לדמויות היסוד של הספר "מימזיס", שאמנם הקרע ביניהן . נאמר שהן יסוד לתרבות המערב, אבל מקצתן באות דווקא מן המזרח ( "המזרח הקרוב" ) : אודיסאוס, שהגיע במסעותיו לים האגאי ולשערי אסיה הקטנה ; ואברהם, שעלילותיו הגדולות ומסעותיו היו במרחבי הארץ הזאת, במזרח ; אך גם פאולוס, העומד ( כפי שנראה ) ביסוד הפרשנות הפיגורלית של אוארבך, הרי הוא שאול התרסי, שהיה בן דור המשנה ומוצאו בתרסוס, שאף היא במזרח, ולארץ זו בא ולמד בה, וההתגלות שאירעה לו אירעה בדרכו לדמשק ; ומירושלים, לאחר גירושו ( בשעה שעמד לפני הסנהדרין ) , יצאה בשורתו של פאולוס מערבה, אל איי היוונים . יש לשאול עוד על ישיבתו של אוארבך באיסטנבול כגולה בחברת גולים ( יהודים גרמנים ) בתקופת מלחמת העולם השנייה, ולברר כיצד נעשתה ישיבתו שם לנושא הגלוי והנסתר של מחקרו הספרותי בשנות הארבעים, שנות הרדיפות וההשמדה . את השאלה המזרחית יש לשאול גם על רקע התמסרותו של אוארבך לחקר הקנון של ספרות המערב, בעיקר לפי מקורותיה הנוצריים, ולנוכח השמטת הקורפוס של הספרות הסלבית, הזנחת מקורות היהדות וספרות האסלאם ממחקריו . כל זאת ראוי אפוא לדיון אך חורג ממסגרת מבוא זה . באוגוסט ,1947 שנתיים לאחר תום המלחמה, התפטר אוארבך ממשרתו באוניברסיטת איסטנבול . בשנותיו האחרונות שם, וביתר שאת לאחר סיום המלחמה, היה עד להתמוטטות הרפורמה האקדמית בטורקיה וחש שלהמשך שהייתו שם אין עוד תוחלת . זמן מה שקל לחזור למולדתו, גרמניה, אבל לבסוף החליט להגר לארצות הברית . תחילה הוזמן לשמש פרופסור לספרות באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה ( PSU ) , ובשנת 1950 עבר לאוניברסיטת 9 על כתיבת "מימזיס" וההקשרים של כתיבתו באיסטנבול ראו : Kader Konuk, East West Mimesis : Auerbach in Turkey ( Stanford : Stanford University Press, 2010 ) , pp . 133 – 166
|
|