|
|
עמוד:10
0 1 | ס פ ר ו ת , ה י ס ט ו ר י ה , ה י ו ם הא ח ר כל מעשה של האדם על פני כדור הארץ . לדברי אוארבך, מן הבחינה הזאת ומבחינות אחרות הציע ויקו להגות המודרנית מצע היסטוריסטי שעדיין לא לקה בפונדמנטליזם לאומי מן הסוג שעתיד להשחית את מורשתה של הרומנטיקה הגרמנית, ובפרט את מורשתו של הרדר ( Herder ) . בשנת ,1922 לאחר השלמת הדיסרטציה, צלח אוארבך את מבחני ההסמכה להוראת צרפתית ואיטלקית במוסדות חינוך בגרמניה, אך במקום להתמסר להוראה ביכר להתמחות תחילה כספרן . באוקטובר 1923 החל לשמש מתלמד במחלקה המשפטית של ספריית המדינה הפרוסית בברלין, וכעבור חמש שנים התמנה לספרן יעץ ראשי במחלקה לספרויות רומאניות . בשנים האלה התיידד אוארבך עם ולטר בנימין ( Benjamin ) , שהיה מבאי הספרייה בברלין ושקד אז על חיבור ספרו על מקורות מחזה התוגה ( Trauerspiel ) של תקופת הבארוק בגרמניה . אוארבך ובנימין נמנו עם בניה של הבורגנות היהודית גרמנית הגבוהה שמושבה במערב ברלין . שניהם היו קוראים מוכשרים ולימים התברר שהיו במובנים מכריעים שותפים לאותם סדרי קריאה בספרות המערב של העת החדשה . אכן, רק לעתים נדירות אנו מוצאים אצל אוארבך את הדחיפות ואת תחושת הדחק המוכרות לנו מכתיבתו של בנימין, ואי-אפשר להחיל על כתביו את התזה הניהיליסטית הטבועה בחיבוריו של בנימין, מן המוקדמים עד האחרונים שבהם . ובכל זאת אפשר לציין כמה קווים משותפים : שניהם היו במידת מה הוגיה של צורת הפרגמנט ( המקטע, השבר ) והיו נאמנים לפילולוגיה של הטקסט השבור . ניכר דמיון מסוים גם בין מושג "הפיגורה" של אוארבך למושג "האלגוריה" של בנימין : שני המושגים מיוסדים על הממד הפתוח, המשלב הרב-ערכי של המסמן הספרותי בעת החדשה המוקדמת ; אצל אוארבך ובנימין השם, הסימן, הוא תמיד "היסטורי", כלומר קונקרטי וחומרי, ושייך למרחב זמן מיוחד, אך בה בעת מוסב על האחרוּת ועל הלא נודע . במושג הפיגורה אצל אוארבך ובמושג האלגוריה אצל בנימין נרמזים גם ההשחתה, הפציעה והסבל המתלכדים בדמותו של המרטיר הנוצרי . ואולם הם דנים בפיגורות אלו של סבל והקרבה רק משעה שהן מועתקות לספֶרה 5 הן אוארבך הן בנימין מתייחדיםשל הטקסט עצמו — לגופי הטקסטים . בפרשנות מודרניסטית להפליא של הסוגה הספרותית בעת החדשה המוקדמת ( דנטה והרנסנס אצל אוארבך, הבארוק אצל בנימין ) ; שניהם מטים אוזן קשבת להמולת הזמן — אותה "יומיומיות" מועתקת לתחום הספרות ומתמצה כמדומה 5 , ) . Jesse M . Gellrich, “Figura, Allegory, and the Question of History”, in : Lerer ( ed Literary History and the Challenge of Philology, pp . 107 – 123
|
|