|
|
עמוד:9
מ ב ו א | 9 תפיסתו הלשונית והספרותית הייתה דינמית . כפרשן פיגורלי ( עלינו עוד לעמוד על פירושה של מילה זו ) הייתה בעיניו המציאות — גם זו ההיסטורית ( המציאות של העבר ) — בבחינת אפשרות, דבר מה שעודו עתיד לבוא . השתלמותו של אוארבך במקצועות הספרות נקטעה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהתגייס לשרת בצבא גרמניה והוצב בחזית המערבית, בצפון צרפת . באפריל 1918 נפצע פציעה קשה ברגלו ושהה כשמונה חודשים בבית החולים . לימים יעיד שהמחסור והאובדן שחווה בשנות מלחמת העולם הראשונה טבעו בו חותם בל יימחה . לאחר שהבריא ושב לאיתנו המשיך אוארבך בלימודי בלשנות וספרות רומאנית . עם מוריו נמנו מקס לאופולד וגנר ( Wagner ) , היינריך מורף ( Morf ) וארהרד לומטש ( Lommatzsch ) , מומחה לספרות פרובנסאלית שהיה מדריכו הראשי של אוארבך . בשנת 1921 השלים אוארבך באוניברסיטת גרייפסוולד ( Greifswald ) את עבודת הדוקטור שלו על "טכניקת הנובלה באיטליה ובצרפת בתקופת הרנסנס" . כבר בעבודתו זו ניכרים סימנים מובהקים לדרכו המיוחדת כפילולוג המופקד על ניתוח היסטורי של הטקסט הספרותי וביאור ההקשרים החברתיים של היצירה . זהו נוסח ראשוני של ה"ראליזם", ועשרים שנה אחר כך עתיד אוארבך לשוב ולבאר אותו ביאור מיוחד בספרו "מימזיס" : הראלי, הממשי, הוא גוף היסטורי . עם מוריו בברלין נמנה באותן השנים גם ארנסט טרולטש ( Troeltsch ) , מן ההוגים הראשיים של ההיסטוריזם בגרמניה . אוארבך חב לו את היכרותו עם הגותו של ג'מבטיסטה ויקו ( Vico ) . ואכן, פרסומו הגדול הבא של אוארבך היה תרגום גרמני לספרו של ויקו, "המדע החדש" ( 1924 ) , בצירוף פרק מבוא מרתק פרי 4 לקריאה בכתביו של ויקו הייתה השפעה מכריעה על דרכו של אוארבך עטו . כחוקר ספרות . הגותו של ויקו בשאלת ההיסטוריזם וטענותיו על התקופות הפואטיות בתולדות האנושות נתנו את סימניהן בעבודותיו של אוארבך עד המאוחרות שבהן . מכְּתביו של ויקו שאל אוארבך את מושג הפרספקטיבה ההיסטורית, שלפיו הפרשנות של יצירת האמנות עומדת תמיד בזיקה להקשר ההיסטורי שלה, למרחב הזמן שהיא מעוגנת בו . על פי הגותו של ויקו, ההקשר ההיסטורי לא רק קודם לסכֶמה האוניברסלית הנגזרת מדפוסי המחשבה של הרציונליזם, שהיו עתידים לבוא לידי ביטוי גם במחשבת הנאורות באירופה, אלא גם ממשי ממנה . ההקשר ההיסטורי הקונקרטי הוא ההקשר הממשי של מפעלי האדם והתרבות . ההיסטוריה היא מרחב הזמן שבו מתבטא ומוכרע 4 Gimabattista Vico, Die Neue Wissenschaft Über die gemeinschaftliche Natur der Völker ( München : Allgemeine Verlagsanstalt, 1924 )
|
|