|
|
עמוד:13
תרבות בדרכים [ 13 ] הרוחני . אבל בשעה שחיבוריהם של אנשי תנועת ההשכלה הללו נשאו אופי דידקטי והיו גדושים ביקורת חריפה על החברה שבה גדלו, בחר ספיבקוב בדרך שונה מדרכם . חלק נכבד מן האוטוביוגרפיה מיוחד לחינוכו בבית הוריו ובמוסדות הלימוד שבהם קנה תורה . אך בשונה ממה שהיה מקובל באוטוביוגרפיה המשכילית, נעדר אצל ספיבקוב לחלוטין יסוד הווידוי האוטוביוגרפי בדבר קלקלות החינוך ופגעי הווי החברה היהודית המסורתית שהסבו נזק חסר תקנה לנפש האדם הצעיר ופגמו בעיצוב אישיותו הבוגרת . ובלשונו של מ"א גינצבורג, חובתו של המחבר המספר את תולדות נפשו ( זעלבסטביאגראפיע ) הייתה : 'להורות את הוות 2 נפשו אשר עותו אתו אומניו ומלמדיו, חבריו או בני דורו' . לא כך נהג בעל הזיכרונות ספיבקוב . במובן זה, ניתן לראות בו סופר עברי בתר-משכילי מובהק . במקביל לציר האישי שסביבו שזר ספיבקוב את פרקי הזיכרונות, מתקדמת עלילת חייו הכתובה לאורך ציר נוסף, שהוא המכוון בסופו של דבר את עלילת הסיפור : הביוגרפיה הקיבוצית של הקהילה האתנית-הדתית שלתוכה נולד, את רוחה ספג ובהתפרקותה מול כוחות איתנים שלא הייתה ליהודים כל שליטה בהם נסחף גם הוא . הזיכרונות הם אפוא מקור להבנת עולמו הפנימי של יהודי-רוסי, על מגוון האופנים שבהם הפנים את חוויית חיי היהודים באימפריה הרוסית בשלהי התקופה הצארית . בה-בעת מצטרפים זיכרונות אישיים אלו לסיפור ההיסטורי המשותף של הקהילה היהודית הגדולה בעולם, שתהליכי המודרניזציה חוללו בתוכה התעוררות תרבותית חסרת תקדים שטבעה את חותמה על העולם היהודי בן-זמננו, והרימה תרומה חשובה לצמיחת התרבות העברית החדשה בארץ ישראל . פרקי החיים מעברו של היחיד העולים לפני 2 שמואל ורסס ( מהדיר ) , וידויו של משכיל, אביעזר, ירושלים : מוסד ביאליק, תשס"ט, עמ' ,29 68 .
|
|