מבוא

עמוד:12

12 | מבוא על אמונה בזמן אינסופי, כאשר המונח ״אינסופי״ אינו מתייחס כאן לאידיאה של מלאוּת, של איכות הוויה שונה, אלא לְמה שאינו מסתיים לעולם, לאינסופיות של סדרה היכולה להתארך עוד ועוד : ״כך עברו ימי הדור הראשון, אך גם הדורות הבאים לא היו שונים ממנו״ . משך זמן הומוגני לחלוטין, מורכב מרצף של יחידות זמן זהות ; זמן ניטרלי, לפי מודל הזמן של המכניקה הקלאסית, שבו השתלשלותן של הסיבות והתוצאות לעולם אינה יוצרת משהו חדש באופן רדיקלי . לא בִּכדי נדמה שההיסטוריה אצל הגל שבה ומגוללת ללא סוף את אותה עלילה : הופעתם של ״עמים היסטוריים״ על במת ההתהווּת והיעלמותם ממנה . מזווית ראייה זו, אי-אפשר לתפוס את הטֶלוֹס של ההיסטוריה כמציאות היכולה להופיע בעיקרון בכל רגע, ואולי ״כבר עכשיו״, אלא רק כהנחת יסוד, אידיאה מכוונת, שהגשמתה נסוגה עוד ועוד לבלי סוף ככל שאנו מתקדמים : ״עיקרו של המפעל כולו הוא ברעיון לבנות מגדל שראשו בשמים . לעומת הרעיון הזה, כל השאר טפל . הרעיון, משעה שנתפש בכל גודלו, שוב אי-אפשר שייעלם ; כל עוד חי אדם, תעמוד בעינה המשאלה העזה להשלים את בניין המגדל״ . יחד עם הדחייה של כל האידיאלים שלה לזמן בלתי מוגבל, תצטרך האנושות לדחות לזמן רב, אי-שם לירכתי העתיד, גם את האוטופיה של ״שלום נצחי״ . יתרה מזאת : הדחייה הבלתי מוגבלת של הציפייה היא עצמה מקור לאלימות . השכלול המתמשך של האמצעים נהיה למטרה בזכות עצמו ומשכיח את היעד המקורי . ההתקדמות הטכנולוגית נהיית לכְּלי שליטה ומחריפה את היריבויות : ״רק נשתכללו האמצעים ועמם תאוות הקרב״ . משעה שהאוטופיה מוגדרת כאידיאל אסימפְּטוֹטי, כלומר בלתי מושג, היא נמוגה לכדי הפשטה טהורה ואינה מעוררת עוד אלא רפיון כּפּיים : ״ומלבד זאת הכיר כבר הדור השני או השלישי בחוסר הטעם שבבניין מגדל שראשו בשמים״ . תפיסת האוטופיה כ״משימה אינסופית״ פונה כאן נגד עצמה . הרעיון של זמן היכול להתארך עוד ועוד, כלומר של זמן אינסופי, מבטל א-פריורית את המחשבה שהעולם יגיע לקצו ביום מן הימים . האם אפשר להעלות על הדעת חזון אחר של ההיסטוריה ? הטקסט של קפקא אינו משיב לשאלה זו . צאצאיהם של אנשי בבל, בכל אופן, יכולים לבחור רק בין השלמה ( ״כבר היו דבוקים זה עם זה יותר מכדי שיעזבו את העיר״ ) להמתנה לאפוקליפסה . אולם ברור שמדובר בשני צדדים משלימים של אותה האכזבה עצמה : כאשר האמנה החברתית אינה נשענת עוד אלא על ההכרה המפוכחת ששום דבר מהותי לא ישתנה לעולם, דהיינו על התבדותן של כל התקוות, האנרגיה האוטופית שאינה מוצאת לה מושא תושקע כל כולה, כמעין פיצוי, בהזיות אֶסכַטוֹלוֹגיות ובציפייה לאסון שישמיד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא