|
|
עמוד:12
לקרוא את הקולות — פואטיקה מוזיקלית בין גרמנית לעברית | 12 | אנסה להצביע על התנועה הווקאלית האורגת אופני דיבור ושתיקות, מקצבים וצלילים שהפקתם מערערת על מרכזים ומערכים היררכיים . בדומה לשנברג, גם נתן שחם נדרש לשאלת הייצוג של אירוע הרה גורל . הרומן המתעד את קורותיה של רביעיית כלי קשת שחבריה היגרו מגרמניה לישראל בתקופת הרייך השלישי מדגים את ההידרשות של הספרות העברית החדשה אל המוזיקה . במסגרתו חוזר שחם לשאלות אסתטיות ופוליטיות שאפיינו את מפנה המאה העשרים, כגון היחס בין ריאליזם, אקספרסיוניזם, רומנטיקה ומודרניזם, חזון משיחי, מפעל חלוצי ובית לאומי, צורה קאמרית ומודל של קהילה . הוא בוחן אותן מחדש במסגרת רומן בעברית הנכתב בישראל של שנות השמונים, אשר מגלם קינה על העבר ואימה מפני העתיד . תנועת הנווד המתורגמת למנעד של הנביא מגיעה בפרק השלישי של הספר אל האומן המיטלטל בתורו בין ממשות לפנטזיה . כמו אצל קודמיו, מהלכיו של האומן מגולמים בצליל ובריתמוס . בראשית הפרק יוצגו תובנותיה של קריסטבה על הזיקה בין השפה הפואטית למדיום המוזיקלי . התנועה הווקאלית רוטטת במרקם לשוני ייחודי ורב-קולי ( פולילוג ; polylogue ) החותר, לטענת קריסטבה, תחת מנגנוני פיקוח חברתיים . נאזין לה דרך קריאה ב"אגדת הכינור האבוד" פרי עטה של יהודית הנדל . בנובלה שכתבה בערוב ימיה שבה הנדל לחיפה של ילדותה ולאירועי מלחמת העצמאות . מרקם הקונטרפונקט של יוהן סבסטיאן באך הרוחש ברבדיו השונים של הסיפור מאתגר מסורות לאומיות של זיכרון . עבודת האבל של הנדל, מעשה אומנות שהוא כתב עדות, מגולמת בצלילי שפה ובמקצבי קינה הבוקעים אף מן הרומן ״הר הטועים״ . הלשון הסמיוטית המחבלת בתקינות התחביר העברי בוקעת גם מן הפרוזה של עמליה כהנא-כרמון, למשל ב"הינומה" וב"ממראות גשר הברווז-הירוק" . נקרא בטקסטים הללו גם לאור מסותיה על מקומה של אישה סופרת בפנתאון של הספרות העברית . ביצירה הקוראת תיגר על הגבול בין מוזיקה לספרות כהנא-כרמון חוזרת לבחון גבולות נוספים, תרבותיים ומגדריים . בתוך כך היא מזמינה קריאה מחודשת
|
|