|
|
עמוד:11
פתח דבר | 11 | יהודית מתבוללת שהמיר את דתו לנצרות ; למשל "ההולנדי המעופף" ( Der fliegende Holländer ) , שהיינה, ובעקבותיו ניטשה, ראו בו גלגול נוסף של "היהודי הנצחי" ( Der ewige Jude ) . היינה בתורו מחולל את הקסם העובר אל הספרות היהודית הגרמנית דרך הריתמוס הדיוניסי, אך בה בעת עמל לפוגגו . נראה כי האירוניה מכרסמת גם בהיקסמות הרוחשת בנובלות פרי עטו של קפקא, סופר צ'כי ממוצא יהודי הכותב גרמנית, אשר התעקש כי איננו מוזיקלי כלל . דבר זה לא מנע ממנו, כמובן, לספר על המופע הווקאלי של עכברית בנובלה "הזמרת יוזפינה, או עַם העכברים" ( Josefine, die Sängerin oder Das Volk der Mäuse ) או על המוזיקאים הדגולים ב"חקירות של כלב" ( Forschungen eines Hundes ) . מסעות הנדודים בים וביבשה מגיעים לשיאם בווריאציות על נושא "גראככוס הצייד" ( Der Jäger Gracchus ) , אוסף פרגמנטים שלא הושלם, כאותה תנועה ריתמית שלעולם איננה מגיעה ליעדה . בפרק השני של הספר הדה-טריטוריאליות של הנווד מתגלגלת במנעד שבין עבר לעתיד ובין דיבור לשתיקה, כפי שהוא מגולם בדמות הנביא . הפרק נפתח בתובנות מן התאוריה האסתטית של אדורנו הנדרש לזיקה בין המיתוס למודרנה ובין יצירת האומנות, ובעיקר המוזיקה, למציאות . לאורה הוא מנסח את תפיסתו על אודות "מימזיס אטום ומנוכר", בין השאר בתגובה לקטסטרופה של מלחמת העולם השנייה והשואה . האופרה ״משה ואהרן״ ( Moses und Aron ) ששנברג החל בהלחנתה בראשית שנות השלושים חושפת את המנעד הנבואי . ערב עליית הנאצים לשלטון ומנוסתו מברלין לארצות הברית דרך פריז שב המלחין המודרני אל הסיפור התנ"כי . הוא פונה אל משה ואל האירוע המכונן של ייסוד הדת המונותאיסטית . דרך הנביא הלוקה בלשונו מבקש שנברג להתמודד עם שאלת הייצוג של מחשבת האמונה היהודית . יתרה מכך, בזכות שיטת הלחנה מהפכנית ( השיטה הדודקפונית ; Dodekaphonie, Zwölftontechnik ) שפיתח שנברג בראשית שנות העשרים האופרה משמשת מעבדה אסתטית לבחינת הזיקה בין מסורת לאוונגרד . אין מדובר ביחס ליניארי או בינארי .
|

|