פתח דבר

עמוד:9

פתח דבר | 9 | מתמכרת למטענים הסמנטיים של המילה, אך בלי שהן מוציאות זו את זו . מן התנופה הזאת צומחות דמויות ריתמיות חסרות שלווה, הקמות ונופלות באזורי המריבה של התרבות : הנווד, הנביא והאומן . מה שנדמה כפיגורה ארכיטיפית נפרם לתנודות ווקאליות . הדמויות הללו נעות במרחבים המשתרעים בין מולדת לגלות, בין עבר לעתיד, בין ממשות לפנטזיה . בתוך כך הן מערערות תדיר על הסכֵמות הנוגעות לטריטוריה, למסורת ולמבדה הספרותי . אי אפשר לאחוז בהן, לתפוס אותן ולרתום את גופן למבנים סימבוליים . הן מסיגות גבול, מתקוממות, גם פונות נגד עצמן, וככאלה מגלמות פרספקטיבה ייחודית שאוצרת בחובה התמסרות והתנגדות, התנסות ורפלקסיה ביקורתית . מטרת הספר לעמוד אפוא על האתגר שקול תקיעת החצוצרה מזמן לקוראיו . אין עניינו בהפקדת שומרים על החומות המבחינות ומבדילות בין מוזיקה לספרות, אלא בניסיון זהיר ללמוד על האפשרויות הטמונות לקוראים, לפרשנים ולחוקרים במעבר דרכן . אחד מבתי הגידול של הנווד הוא המרחב האירופי . פרידריך ניטשה ( Nietzsche ) , פילוסוף גרמני, הוא שהכתיר את הנווד בדמות היהודי של העת החדשה, היורש את מקצבי האל הדיוניסי, פורק העול ופורץ הגבול . אך עוד קודם לכן הוא נצפה צועד בשביליה העקלקלים של האגדה הנוצרית בדמות היהודי המקולל . מן האגדה האנטישמית הוא מגיע גם אל הספרות הגרמנית ומתגלגל בכפילים מיתולוגיים, וביניהם ציידים או ספנים . כך ביצירתו של ריכרד וגנר ( Wagner ) , מלחין גרמני הבורא את המיתוס הגרמני החדש ; אך גם אצל היינריך היינה ( Heine ) או קפקא — יהודים שכתבו גרמנית והטביעו ביצירתם את ההבדל בדימויים ווקאליים ובמקצבים אירוניים . הנווד נמצא אפוא בדרכים, לעולם הוא בתנועה ; נושא על כתפיו את ( זיכרון ) הבית שאיננו יכול לבוא בשעריו . דימויי המולדת טבועים בריתמוס הנדודים כחֶסר, כגעגוע ותשוקה, כמשיכה הארוגה בדחייה . כמו הנווד, גם הנביא מיטלטל בין מרחבים — הוא מתבשר על הארץ המובטחת, אולם נותר מחוץ לשעריה ; מי שהופקד על מסירת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא