|
|
עמוד:13
מבואא קהילות אחרות 31׀ של הקשרן היהודי-הגרמני ולעיתים בלא ציון כזה . הקהילות האלה ׀ נקראות "אחרות" במשמעות כפולה : אין הן רק "לא-שכיחות", אלא הן "אחרות" משום שהן מציבות בסימן שאלה את עצם קיומה של קהילה המיוסדת על עיקרון של זהות ודומות, של "משהו משותף" . היצירות הנדונות בספר הזה מציירות קבוצות ארעיות, קבוצות שאינן מתבדלות מצד אחד ואינן מדירות מצד אחר, קבוצות שמתוך מגוון של עמדות מנסחות ביקורת על ישויות קיבוציות סגורות ואף על המסורות, האמונות והמיתוסים שקהילות כאלה מבססות עליהם את הלגיטימיות שלהן . בה בעת הכותבים מציגים מגוון דרגות של ספקנות כלפי אידיאלים הכרוכים בזהות קיבוצית קבועה . עם זה אין הם מצדדים בגישה ההולכת וצוברת פופולריות, שאפשר להמציא זהויות, ליצור אותן יש מאין ואז להיפטר מהן לפי הצורך . אפילו בביקורת הרדיקלית ביותר של הכותבים כלפי קהילות, שאליהן הם חשים מידה זו או אחרת של זרות, הם מוסיפים להכיר בהשפעה המופלאה והמחרידה לעיתים של ההיסטוריה, המסורת והגורל הקהילתיים על חייהם ועל יצירתם . כמו שיעידו ההתמקדות ביצירות אחדות ותשומת הלב המדוקדקת לשירים מסוימים ולקטעים נבחרים, הקריאות בספר הזה נסמכות על ההנחה שהדוגמות האלה לקהילות אחרות אינן מתקיימות במנותק מן הביטוי הספרותי שלהן או מן המעשה הפרשני המבחין בהן . שלא כנוהג הרוֹוח בלימודי תרבות ובתיאוריות פוליטיות, להעלות דיון בטקסטים ספרותיים רק לשם הכללתם במושגים ובקטגוריות קיימים, ההנחה העומדת ביסודו של הספר הזה היא שטקסטים ספרותיים חסינים מפני תרגום מן הסוג הזה . בלי לאמץ קהילות או לדחותן, קטע היומן הקצר של קפקא — כמו שאר היצירות הנדונות במסות שלהלן — מראה יחס מורכב, סותר, רב-ערכי ורב-משמעי כלפי קהילות בכלל וכלפי הקיבוציות היהודית בפרט . בדרך זו או אחרת כל הכותבים הנדונים בספר שואלים את שאלתו של קפקא : "מה משותף לי וליהודים ? " לכל אחד ואחת תשובה משלו, אך כמו קפקא — כולם משיבים "בלשון הספרות" . המהלך הזה הוא המבדיל את תשובותיהם מתאוריות עכשוויות הנוגעות בשאלות של זהות
|
|