|
|
עמוד:12
12 | פתח דבר 4 . 'דוגמה של לעג', 'אות אזהרה', 'דוגמה שיש ללמוד ממנה לקח' – הוראה זו באה לידי ביטוי במקרא בצירופים הפותחים לרוב בפועל מן השורשים "ה-י-ה", "נ-ת-ן" או "ש-י-ם" על זמניו השונים שאחריו מילית היחס "ל", כגון "וְהָיִיתָלְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים" ( דב' כח, לז ) ; 7 "וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁהַהוּא וַהֲשִׂמֹתִיהוּלְאוֹת וְלִמְשָׁלִים" ( יח' יד, ח ) ; "וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל" ( תה' סט, יב ) ; "וְאֶת-הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אַשְׁלִיךְ מֵעַל פָּנָי וְאֶתְּנֶנּוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל-הָעַמִּים" ( דה"ב ז, כ ) . 8 5 . חרפה, בוז – יש מקומות במקרא שבהם המילה משמשת בהוראת 'לעג' גרידא : לא דוגמה ללעג אלא התגשמות הלעג, כגון "וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל-הָעַמִּים" ( מל"א ט, ז ) ; 9 "וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְרָעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל לִשְׁנִינָה וְלִקְלָלָה בְּכָל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר-אַדִּיחֵם שָׁם" ( יר' כד, ט ) ; "תְּשִׂימֵנוּמָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד-רֹאשׁבַּלְאֻמִּים" ( תה' מד, טו ) . 10 6 . אִמרת חוכמה – אִמרת כנף או פתגם המנוסחים בצורה מליצית, פיוטית או מטפורית, כדוגמת משלי שלמה ומשלי בן סירא . דוגמאות למשלים בהוראה זו מצויות בפסוקים הבאים : "וַיַּעַן אִישׁמִשָּׁם וַיֹּאמֶר וּמִי אֲבִיהֶם עַל-כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים" ( שמ"א י, יב ) ; 11 "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" ( שם כד, יג ) ; "מַה-לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת- הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּבֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה ; חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם-יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל" ( יח' יח, ב – ג ) . הוראה זו באה לידי ביטוי גם במופע הצמוד של המילים "משל" ו"מליצה" : "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם" ( מש' א, ו ) . 12 7 . נאום – כדוגמת משלי בלעם ואיוב : "וַיִּשָּׂא [ בלעם ] מְשָׁלוֹוַיֹּאמַר" ( במ' כג, ז, יח ; כד, ג, טו, כ, כא, כג ) ; "וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר" ( איוב כז, א ; כט, א ) . 1 . הרוֹוח שבהם – 'המושל בו' ( כגון רש"י, רשב"ם, יוסף קרא, רבנו תם וישעיה מטראני ) ; 2 . 'ממשלתו' ( כגון אברהם אבן עזרא ומשה קמחי ) . 7 את הפסוק הזה מפרש רלב"ג באופן הבא : "כל הגוים ישומו ויתמהו על הפלגת רוע ענייניך ותהיה למשל ולמלה בפיהם, כאלו לא ידברו כי אם בך, וימשילו דבר כל רע בדבריהם אליך ; כמו שיאמרו : כמו שקרה לפלוני יקרה לי אם עשיתי כך" . 8 על פסוק זה אומר רש"י כי הוא כעניין שמושלים משל על מי שאירע לו דבר פגע . 9 את הפסוק הזה מפרש רש"י באופן הבא : "יספרו את הרעות הבאות עליו ויתלעגו בו" . 10 לגבי שתי הוראותיה האחרונות של המילה ( 4 – 5 ) לא כל המפרשים תמימי דעים, כך לדוגמה את המילה "מָשָׁל" שבתה' סט, יב, שרבים מפרשים אותה כ'דוגמה ללעג וללמוד ממנה לקח' ( הוראה 4 ) , מפרש המאירי דווקא כ'לעג וקלס' ( הוראה 5 ) , ואת המילה "מָשָׁל" שבפסוק תה' מד, טו, שרבים מפרשים אותה כ'לעג וקלס' ( הוראה 5 ) , מפרש רד"ק כפירוש שהוא נותן למילה ביח' יד, ח – 'דוגמה' : "כי כל דבר רע ובזיון עושין בו משל ליהודים" ( הוראה 4 ) . יש גם המפרשים את המילה "מליצה" הצמודה למילה "משל" ( להלן הוראה 6 ) מלשון 'לצון' . כך לדוגמה מפרשים אותה יוסף קרא, אברהם אבן עזרא ואליעזר מבלגנצי בפסוק "הֲלוֹא-אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּוּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ" ( חב' ב, ו ) . 11 במשל זה יש קִרבה להוראה 4 , שכן זוהי אִמרה, משל של לעג, ששאול משמש בה דוגמה ללעג . 12 וכמו שראינו בהערה הקודמת יש המפרשים אותה דווקא מלשון 'לצון' .
|
|