|
|
עמוד:10
ההגיונות הסותרים בהוראה 10 לערוך מחדש את הספר שעיצב את מחשבת החינוך של אנשים רבים, ואני ביניהם, מתוך נאמנות קפדנית לתכנים ולקולו של המחבר . חצי המאה שחלפה מאז פרסום הספר לא פגעה בחיוניותו ואולי — בגלל שטחיותו של השיח הפדגוגי בימינו — אף העצימה אותה . לא נכתב, לדעתי, בשפה העברית ספר מעמיק ושיטתי כל כך בתחום החינוך, וגם בשפה האנגלית איני מכיר ספרי חינוך רבים שהם מעמיקים ושיטתיים כל כך ( הספר יצא באנגלית ב- 1976 ולא זכה לתשומת לב רבה ) . הירידה בביקוש לספר מעידה אפוא על הקוראים יותר מאשר על הספר עצמו . אבל הקוראים אינם אשמים ; בעשורים שחלפו מאז פרסום הספר השתלטו מסכי הטלוויזיה והמחשב על התודעה והפכו את הקריאה בספר, כל שכן ספר עיון, לאתגר . יתרה מזו, הספר, תמצית התרבות, איבד — יחד עם התרבות עצמה — את ההילה שהייתה לו ואיתה את הנכונות להשקיע ולשקוע בספר . ספר ההגיונות עצמו אינו מתאמץ במיוחד להתחבב על קוראיו . הקשר בין פרקיו אינו רציף, התאוריה שהוא מפתח מופשטת, הניתוחים דקים והנוסח והדפוס, כאמור, מכבידים . אך הספר מפצה את קוראיו בתאוריה חסכונית ופורייה שעושה סדר בתחום המבולבל והמפוטפט של החינוך . התאוריה לא רק מסבירה ממה עשוי החינוך ואיזו דינמיקה מתרחשת בו, היא גם מנבאת מה יהיה ויתרחש בו בעתיד . כל תורת חינוך שתופיע בעתיד תנהג בהתאם להיגיון אחד או יותר משלושת הגיונות החינוך ; שלושת ההגיונות ימשיכו להתנגש זה בזה ולגרום למבוכה מושגית ולחולשה מעשית, אלא אם הספר ישיג את מטרתו וינחיל לאנשי ונשות החינוך הבנה של תחומם ויאפשר להם לחנך ולהורות ( לם : "ההוראה היא חינוך באמצעות ידע" ) באופן מקצועי — מושכל ויעיל . עברו ועתידו של בית הספר ההקדמה למהדורה השנייה של ההגיונות חוזה את קריסתו הקרובה של בית הספר המצוי : "דומה שבית הספר המצוי הגיע לסוף דרכו [ . . . ] תקופתנו היא בבירור תקופה של מעבר מבית הספר כפי שהכרנוהו וכפי שפעל במשך דורות רבים, אל מוסד מסוג אחר שהדפוסים שעל פיהם יפעל לא התגבשו עדיין" . תקופת המעבר אולי ארוכה יותר מהתחזית של ההקדמה — הפרק הבא מסביר מדוע — אך האבחון תקף : בית הספר שרוי בתקופת מעבר — מעבר ממוסד
|
|