|
|
עמוד:13
אם אחד מאלה נשמע לך מוכר, אם בחלק העמוק ביותר של הווייתך ברור לך שמימשת רק חלק מהזהות שלך, אבל רוב הזמן את מעכבת, מפקפקת או מסתירה את כל מי שאת באמת, נראה שיש איזו ריקנות בלתי מוסברת בחייך . כמיהה כואבת למשהו שחסר . חלל שנוצר כשאחרים, או אפילו את עצמך, לא מכירים את האני המלא והאותנטי שלך, ולכן גם לא יכולים לקבל את כל כולך . ניתוק משמחה, כשלא משנה אילו הישגים את משיגה, הם לא מביאים איתם את תחושת ההגשמה שקיווית לה . הרגשה בלתי פוסקת שאת פשוט לא מספיק טובה . היעדר תחושה שאת חיה באמת, כזה שאת נוהגת להסתיר מהעולם בקלות רבה באמצעות חיוך . כי כל חייך הסתתרת תמיד לעיני כול . אוקיי, אז אולי את חושבת לעצמך, רגע, שנייה, אנחנו נכנסות עמוק כל כך כבר בתחילת הספר ? כן, אנחנו נכנסות הכי עמוק שאפשר, כי הזמן שלך יקר . והחיים היחידים והיפים האלה שיש לכל אחד מאיתנו יקרים גם הם . אני לא נוכחת בעולם הזה כדי להקטין את עצמי, במיוחד כי בעמודים הבאים אבקש גם ממך להיות נוכחת ב ‑ 100 אחוזים . כתבתי את הספר הזה מתוך הכוונה הטהורה ביותר, להעניק לך את כל מה שיש לי, כביטוי של אהבה, מהנשמה שלי לנשמה שלך . כל אחת מאיתנו נמצאת במסע לכיוון האמונה, ולאחר מכן לקראת הידיעה האמיתית בכל גרם של הווייתנו, שכולנו שוות וכולנו ראויות לחלוטין, בדיוק כמו שאנחנו . זה אחד הכלים החיוניים ביותר להשגת מה שאופרה וינפרי מכנה בדרכה מלאת העוצמה, "הביטוי הנשגב והאמיתי ביותר של עצמנו" . אַת מספיק שווה ובעלת ערך וראויה לתחושת שייכות ולאהבה, בדיוק כמו שאת . ואין דבר שעשית או שתוכלי לעשות כדי לשנות את זה . אבל בואי לא נקדים את המאוחר, כי רוב הסיכויים שאם את דומה למי שגם אני הייתי רוב שנות חיי, אולי את עדיין לא מאמינה בזה . אם כבר מדברים על אופרה, ואם כבר מדברים על הסתתרות לעיני כול, אני רוצה לחלוק איתך את אחד הרגעים הגדולים בחיי, שוָוה 13
|
|