|
|
עמוד:13
מעמיתינו, אדם חביב וידידותי מאין כמותו בדרך כלל, נראה יותר חמור סבר, אפילו קצת מפחיד . הוא קרא לעצמו "השריף" והכינוי נראה הולם . אדם שלישי, שבישיבות מחלקה היה אימפולסיבי וסוער, הפגין כובד ראש שקט שהתאים ל"זקן הכפר" . אצל כל אחד מאיתנו התגלו צדדים חבויים כאשר לימדנו . אבל כל אחד מאיתנו נשען, גם אם לגמרי שלא במודע, על דמויות שהכרנו, דמויות שחיו בנו כבר מזמן, כדי לתת את ההופעה הטובה ביותר, או לפחות את ההופעה שאיתה הרגשנו הכי בנוח . זה פקח את עיני לחלוטין . התברר לי שהבאתי איתי צבא שלם של דמויות כדי לשאת את ההרצאה : את הדמות האנרגטית, את הדמות הנלהבת, את הדמות העצבנית, את הדמות המשועשעת, את הדמות הפגיעה, את הדמות האינטלקטואלית, את הדמות הידענית, את הדמות הרצינית, את הדמות הרהוטה, ואת הדמות החזקה . מובן מאליו שלא את כולן הזמנתי, אבל גם אלה מהן שלא הזמנתי בכל זאת הופיעו, ונראה שהבמה לא הספיקה בגודלה בשביל כולנו . התברר שלא בכולן היה לי אמון : פחדתי שהחזקות מביניהן ירתיעו ושהחלשות יעוררו רחמים . התוצאה היתה שכולן נאבקו זו בזו מאחורי הקלעים ‑ והקהל הבחין בזה . כל אחד מהמשתתפים יצא מהחדר באותו יום עם משימה : להכין עוד הרצאה בת כמה דקות, אבל הפעם להשתדל להיות נאמנים יותר לדמויות שבהן הופענו . הגענו ליום השני של הסדנה מוכנים לאתגר . היו בינינו מי שנטלו סיכונים גדולים יותר מאחרים . זקן הכפר דיבר בצורה קצת פחות סדורה, בסגנון יותר עממי . השריף נעל מגפי קאובוי וכדי להעצים את האפקט, השתמש לפעמים באצבעותיו כמו באקדחים . אני לא מצליחה לזכור מה אני עצמי ניסיתי לעשות, וזה אומר עלי הרבה . אבל דבר שאני זוכרת היטב הוא שבשונה מחלק מעמיתי, אני לא הצלחתי להפסיק לצנזר את עצמי . בה בעת, נוכחתי שכאשר מבוא : הבעיה עם כוח 13
|
|