|
|
עמוד:11
חרבות הכלכלה ׀ 11 בפלאו שעמם דיברתי, "הכול, הכול [ טרם ההחלטה הסינית ] היה מוכן לתיירים הסינים בחבילות סיניות של תיירות . מבחינת צלילה, שנִרקוּל ועסקי סירות [ הפעילויות התיירותיות המרכזיות ] סינים הולכים רק עם סינים . צצו באותו זמן עשרות מועדונים ועסקים קטנים סיניים שפשוט טיפלו בסינים" . וכשהסינים הלכו, רק העסקים הסיניים, בתוספת מספר קטן של עסקים מקומיים 6 ששירתו את התיירים הסינים, נסגרו . לטענתם, המקומיים לא התאבלו על אובדן התיירות הסינית : "הסינים עשו מלא נזקים, הם לא הכניסו כספים למדינה, הם היו מחריבים את הסביבה שלהם ולא משלמים כלום . תיירים מאירופה שווים פי עשרה עבור כלכלת פלאו מאשר תיירים סינים" . ניתן לאשש אמירה זו באמצעות ניתוח נתוני ההכנסות מתיירות בפלאו, המראים שהתייר הסיני הממוצע הוציא הרבה פחות על לינה מאשר מקבילו האירופי . התיירים הסינים, שהכבידו על תשתיות המים, החשמל והביוב של פלאו, הוחלפו במעט תיירים עם ערך גבוה 7 יותר לכלכלה . עם זאת לא ניתן להכחיש שהיציאה של התיירים הסינים מפלאו הפחיתה את רווחת המדינה המתבטאת במדד התוצר לנפש, שמייצג 8 נוצרה פגיעה ממשית בכלכלה, אף את רווחת האזרח הממוצעת . שהמקומיים היו רוצים לשכוח ולהשכיח אותה . הלחץ הסיני, שאמנם פגע כלכלית בפלאו, במקרה זה לא היה אפקטיבי מבחינת יעדיו הסופיים . פלאו ממשיכה גם היום להיות מזוהה עם טייוואן ובעלות בריתה, ואילו טייוואן מצדה בונה בפלאו כבישים וגשרים, תומכת בלימודים של תלמידים מפלאו ומעניקה למדינת האי סיוע רפואי . היא גם שולחת לפלאו תיירים המחיים 9 את מגזר התיירות שלה במקום סין, יריבתה הגדולה . אין מקרה מתאים יותר מסיפורו של מגזר התיירות של פלאו כדי להמחיש את טענתו העיקרית של ספר זה שלפיה, מקומה של הכלכלה ככלי מרכזי במערכות היחסים בין מדינות בעולם הולך ונהיה דומיננטי . מדינות רבות מקדמות את האינטרסים שלהן ואת יעדי מדיניות החוץ שלהן באמצעות ניהול לוחמה כלכלית . הלוחמה
|
|