|
|
עמוד:13
ההרגלים הנסתרים של הגאונים׀ 13 * אבל ראשית : מהי גאונות ? תלוי את מי שואלים ומתי . ליוונים הקדמונים היו כמה מילים לציון גאונות, ובהן "דֶמוֹן" ( "שד" או "רוח" ) ו"מאניה" ( פרץ יצירתי שתוקף משורר ברגעי השראה ) . המילה "גֶניוּס" מקורה בשם העצם בלטינית genius , שפירושו "רוח שומרת", בדומה ל"מלאך שומר" . ביוון וברומי העתיקות לכל אחד היתה רוח שומרת, שלמרבה הפלא לא היתה שייכת לו . מ- genius הלטינית צמחה המילה בצרפתית génie , שאחת ממשמעויותיה היא "שד", בין השאר בגלל הדמיון שלה למילה הערבית "גִ'ין", ומילה זו חדרה גם לשפה האנגלית . חשבו על השד שמחכה להגיח ממנורת הקסמים בסרטי "אלאדין" של וולט דיסני . חשבו גם על הנרות שעל עוגת יום ההולדת שלכם ועל המשאלה שאתם מביעים . מימי הרומאים, הנרות והמשאלות שימשו כמנחה שנתית מקודשת לשד הפרטי של כל אחד, כדי שהרוח השומרת עלינו תפעל לטובתנו במהלך השנה הקרובה . יש רק מעט אנשים שחיו בימי הביניים ונתפסים כגאונים . השמות העיקריים שקופצים לראש הם דנטה אליגיירי, ג'פרי צ'וסר וז'אן ד'ארק . האם האורות כבו בעידן שמכונה לעתים "עידן האפלה" ? לא . הגאונות פשוט נוכסה בידי הכנסייה הקתולית ו"מותגה מחדש" . בעידן הקלאסי אנשים הביעו משאלות באוזני הרוח השומרת שלהם . בימי הביניים הם התפללו לכוח רוחני שנקרא על שמו של קדוש, וביקשו ממנו לא רק ישועה אלא גם מרפא לחולי או מציאה של מסרק שאבד . היצירות הגדולות של התקופה — למשל הקתדרלות הגותיות הנישׂאות — היו פרי עבודתם של אנשים שנותרו ברובם עלומי שם ופנים, שפעלו בהשראת כוח אלוהי עליון, האל של הנוצרים . עם בוא הרנסנס, הוגים פורצי דרך עלי אדמות חזרו לזכות בשמות ובפנים : לאונרדו, מיכלאנג'לו, רפאל וּויליאם שייקספיר היו רק מעט מבין אותם גאונים . כמה משוררים וציירים איטלקים זכו לכינוי il divino , למשל "לאונרדו השמימי" . עכשיו גם להם, כמו לקדושים, יוחסו כוחות נשגבים, כאילו הם חצאי אלים . הידיים שלהם היו יכולות לעצב את הרעיונות שצצו במוחו של אלוהים .
|
|