|
|
עמוד:13
ש ב ת ש ל ח יר ו ת | ת ש ב ת ת א יש י ת ש ל נ ו 13 מתוך עיניים ספרותיות-תרבותיות או מחקריות, היה פורה ומסעיר . התוודעתי יותר ויותר לעורקים חבויים ביהדות, שמהותם העיקרית היא בקשת חירות עמוקה, אמונה בצלם אלוהים שבאדם, צדק חברתי ושוויון . את עקרונות היהדות האלה לא רציתי לאבד . כשהקמתי משפחה עם רעייתי כרמית, גדל האתגר שבמציאת הדרכים שלנו אל היהדות וממנה . מהניסיון למדתי שערכים מופשטים מאבדים משמעות ללא תרגול בחיי המעשה, ובוודאי שלא יעברו מדור לדור . השאלה רק אילו ערכים ואילו מעשים . כרמית ואני למדנו יחד לבחור איזו מצווה או רעיון אנחנו רוצים לאמץ לתוך חיינו, ובאיזה אופן . למדנו לייצר טקסי בריתה לבנותינו, עלייה לתורה בבת המצווה, נישואין, חגים, שבתות ומנהגים שונים . לקחנו מהיהדות כל מה שבחרנו ורצינו, אבל רק מה שבחרנו ורצינו . הכלל המנחה היה ועודנו – ״באהבה וברצון״ . זהו הכלל שהנחה אותנו בכל הניסויים המוצלחים וגם באלו שנכשלו . הוא הזכיר לנו תמיד שאיננו פועלים מתוך תחושות של חובה, אשמה או פחד, אלא כמאמר הקידוש לליל שבת ״באהבה וברצון״ . ומדי שבוע שבה ועלתה שאלת השבת . כרמית גדלה בבית חילוני . הדלקת נרות שבת, שעבורי נתפסה כטקס משפחתי אהוב ורצוי, נתפסה בתחילה אצלה ככפייה דתית . חשתי בתוך משפחתי שלי את החשדנות החילונית העמוקה כלפי כל טקס או מנהג דתי . במקרים רבים החשש מפני תהליכי הדתה מוצדק כמובן, אבל איך אפשר לחשוד בי – במי שעזב את הדת מבחירה – בכוונה שכזאת ? ! ובגלל מה ? בגלל קידוש וזמירות של שבת ? חלפו שנים עד שהאנשים הכי יקרים לי הבינו שאינני ׳חוזר בתשובה׳, אלא רק בונה ובורר לעצמי ולמשפחתי את דרך החירות ביהדות . היום, רבים מבני משפחתי המורחבת אימצו בעצמם חלק ממנהגי השבת, שנגדם התקוממו בתחילת הדרך . אך המשא ומתן הפנים-משפחתי הזה עדיין לא תם .
|
|