|
|
עמוד:11
ש ב ת ש ל ח יר ו ת | ת ש ב ת ת א יש י ת ש ל נ ו 11 היינו עולים חדשים, מהגרים, אך מסוג אחר לגמרי – מהגרים בין העולמות באותה הארץ . הניגוד בין המגורים בלב לבה של היהדות החרדית, שכונת מאה שערים ובתי אונגרין, לשכונת העולים החילונית והצברית באופייה, היה לא פחות קיצוני ומשברי מכל הגירה מארץ ושפה אחרות . בעוד שכמעט כולם בשכונה שאפו להיות ישראלים, צברים, משפחתנו התבססה כבר שנים רבות בהתנגדות אידאולוגית עמוקה לישראל החילונית . אחַי הגדולים ואנוכי המשכנו להתחנך במוסדות החינוך של היישוב הישן החרדי, דיברנו אידיש, התלבשנו באופן שונה לגמרי, וכל התנהלותנו כמשפחה חרדית שידרה באופן קבוע שוני והתבדלות, בעיקר ביום השבת . כשאבי ואחי הגדולים הלכו לבית הכנסת לבושים בבגדי שבת ובכובעי שטריימל, השכנים בדיוק שטפו את המכוניות שלהם, לבושים בגופיות ומקשיבים למוזיקה בקולי קולות . כשבבית אלבוים נבחנו הילדים על הלכות שבת החמורות, נשמע מעברו השני של הקיר הדיווח הסוער של השדרן ממשחק הכדורגל של בית״ר, היישר מהמגרש בימק״א . כשאני בודק בתוכי מה אני זוכר מימי השבת הרבים של ילדותי ונעורי, קשה לי למצוא ברובם הגדול זיכרונות של חירות, שלווה ושלום . היממה הדחוסה, שבה נאלצו 11 בני משפחה ועוד אורחים מזדמנים לשהות זה בקרבת זה בדירת שיכון אחת למשך שבת שלמה – הביאה לשיא את המתחים במשפחה, בין ההורים ובין האחים והאחיות . ואם לא די בכך, הגיעו ההפגנות לחסימת כבישים בשבת ויצרו את הקרע בתוכי . שכונתנו הפכה באותן שנים לזירת קרב ראשית בהפגנות השבת הגדולות שידעה ירושלים בסוף המאה הקודמת . לפעמים הייתי מצטרף לצד של חברַי החרדים משכונת סנהדריה
|
|