|
|
עמוד:14
14 עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּז וֹ ן מ ק ה יל ה למדינה הקמת המדינה היא התמורה החיובית המשמעותית ביותר לעם היהודי זה דורות רבים . הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא שלב חדש ומלא אתגרים בקיום היהודי לדורותיו, מרחביו ועדותיו . למצב חדש זה שתי משמעויות עיקריות ביחס לתפיסה התרבותית של ההלכה . האחת, לראשונה זה דורות רבים יכולים יהודים לחוקק חוקים מחייבים ומערכות משפט ואכיפה שיבטאו את תרבותם ואת מורשתם . המשמעות האחרת קשורה להיבטי החיים התרבותיים שמעבר לחוק : השפה והסמלים, החגים והמועדים, האומנויות והרוח . עם ריבוני בארצו יכול לפתח את תרבותו ללא הפרעה וללא פחד, ולבטא את תרבותו בכל המרחבים הציבוריים, הקהילתיים והפרטיים . אני מבקש אפוא לראות את ההלכה הישראלית כמורכבת משני רבדים עיקריים : האחד הוא ההלכה המשפטית — חוק המדינה המחייב את הכול, ואשר גורר אחריו גם אכיפה וענישה . האחר הוא ההלכה התרבותית, שהיא במהותה מקור השראה רב-גוונים הנתון לבחירתם של האדם ושל הקהילה שבה הוא חי . ה ה לכה וח ו ק י המד ינה מדינת לאום ריבונית מחוקקת חוקים המבטאים את זהותה הלאומית . במדינת ישראל קיימים כמה חוקים חשובים שזה תפקידם . ראש וראשון להם הוא חוק השבות, המבטא את האחריות של מדינת ישראל לכלל העם היהודי . חוקים חשובים אחרים הם חוק שעות עבודה ומנוחה, המעגן את השבת ואת מועדי ישראל כימי חופשה מעבודה, וכך גם החוק הקובע כי 1 חוקים אלו הם הלכההשפה העברית היא שפה רשמית של מדינת ישראל . יהודית במיטבה, מפני שהם מעצבים לדורות את הזהות היהודית, את קיומה ואת שגשוגה . 1 איני מתייחס כאן לחוק הלאום ( חוק יסוד : ישראל — מדינת הלאום של העם היהודי ) , מפני שבנוסחו העכשווי הוא מתעלם במכוון מהיותה של ישראל מדינה דמוקרטית לכל אזרחיה . לדעתי, חוק היסוד היה צריך להיקרא : “ישראל — מדינה יהודית ודמוקרטית“, והיה צריך לקבוע שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ומדינה דמוקרטית לכל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומין .
|
|