|
|
עמוד:12
12 עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּז וֹ ן וכל איסור באים אכן לתקן את הגוף, את החברה או את האמונה והמידות הטובות והראויות . אלא שבחלוף הזמן, בעקבות תמורות רבות ומשמעותיות בקיום האנושי, הן ברמת הפרט הן ברמת החברה והמדינה, תחומים הלכתיים משמעותיים חדלו מלתקן את העולם, את הגוף ואת הנפש . זאת, לא מפני שאיננו מקיימים אותם בפועל, אלא בעיקר משום שהביצוע שלהם אינו רלוונטי לקיום האנושי . הנה דוגמה שאדון בה בהרחבה בספר זה : התורה מארגנת את המבנה הכלכלי-חברתי דרך מערכת מסועפת של מצוות הכרוכות בחקלאות הקדומה, הזעירה, המקומית . גם אם אנו ממשיכים לבצע את הלכות שמיטה, תרומות ומעשרות, לקט שכחה ופאה, אין להן כמעט השפעה על המבנה החברתי-כלכלי שלנו, שהחקלאות היא חלק זעיר ממנו, ואף היא השתנתה לחלוטין מאז ימי התורה וחז“ל . לפיכך, אף אם נקיים מצוות אלו בשלמותן הן לא ישפיעו על תיקון החברה, הגוף או הנפש . הצד השני של המשבר הוא שאין לנו מערכת יהודית-הלכתית הנותנת מענה לאתגרים הכלכליים והחברתיים של העידן המודרני . המשבר הוא, אפוא, כפול — ההלכה שאנו מקיימים אינה מממשת הרבה ממטרותיה בעולם החיים המודרני, ורבים מאתגרי החיים הממשיים אינם מקבלים מענה מהתורה אלא לעיתים ממערכות אחרות, מדינתיות, אזרחיות, וולונטריות וכדומה . לתחושת המשבר יש שותפים מעטים . שהרי יהודים שאינם מתעניינים במסורת היהודית לא מוטרדים משאלות אלו . אין הם מאמינים שלתורה ולהלכה יש מה לתרום לחיים שלהם . לתפיסתם, חיי הציבור צריכים להתנהל לאור מערכות החוק והמשפט, ואת ענייני הפרט קובע האדם עצמו ולעצמו . מהצד האחר, יהודים שומרי הלכה עסוקים בעיקר באתגר ביצוע ההלכה כפי שהיא, בקיום המצוות ללא תלות, ואולי אף ללא ציפייה שההלכה תתקן את העולם . אבל יש יהודים, ואני ביניהם, הנמצאים בתווך . מחד גיסא יש לנו ציפיות גבוהות מתורת ישראל, מאידך גיסא אנו מודעים לכך שהרבה מהציפיות אינן מתממשות מההלכה כפי שהיא לפנינו . זאת ועוד, המסורת היהודית כשלעצמה אינה מספיקה לבניית עולם של הגות ופתרונות מעשיים . המסורת היהודית בתקופות ובמרחבים שונים ורבים שאבה ידע ותובנות מתרבויות וחוכמות שהיו חיצוניות לה, והפכו בתהליכי פרשנות לחלק ממנה . בעת החדשה אנו חשים את הצורך בשילוב
|
|