|
|
עמוד:8
חבריי יריב בן אהרון, מיכאל בהט ומאיר איילי ז“ל, וייבדלו לחיים ארוכים ומבורכים מוקי צור ואברהם שפירא, ובין הצעירים שי זרחי . סביבם וסביב חבריהם וחברותיהם, שפעלו באופן דומה, התחדש לימוד התורה כמקום של התחדשות ושל כינון זיקה . אריאל פיקאר מצטרף לבניין מפואר זה, והוא — כתלמיד חכם מובהק וכבן-בית בתורת ישראל — מביא עמו לא רק את עולם הערכים המודרניים, אלא גם את עולמה של תורת ישראל מאז ומעולם . המשותף לפרקי הספר הוא העיסוק באתגרים הקיומיים של האדם, החברה והמדינה, בחינת המצאי במסורת היהודית לדורותיה, בדיקת משמעותו לצורכי ההווה, ודרישה מחדש של מקורות המסורת, בסיוע תובנות ממדעי החברה והרוח, על מנת שיוכלו להתמודד עם צורכי ההווה ולתת מענה לאתגריו . לדבריו, המסורת היהודית לדורותיה ולגווניה היא מקור ההשראה . אך מקור הסמכות הוא האדם, הקהילה, הציבור והעם . בני-אדם הם שמעצבים את ההלכה לאור המסורת ולנוכח המציאות . בלא נורמות מקובלות על ציבור רחב, לא תתקיים — ובוודאי לא תתפתח — התרבות . יתר על כן, ללא הלכה הבנויה על לימוד המקורות והמסורות ועל דיאלוג והסכמה ציבורית, לא יישמר הרצף בין היהדות שלנו ליהדות של אבותינו ואִמותינו, והקשר בין יהודים בעלי תפיסות יהודיות שונות בארץ ובעולם עלול להיסדק . ההלכה התרבותית הישראלית לא באה לפגוע בתפיסות הלכתיות או במנהגים של קהילות ועדות שונות, אלא מציעה היבטים חדשים, לעתים נוסף על הנוהג הקיים ולעתים כאלטרנטיבה לו . הספר שלפנינו נע בין שאלות אתיות של ייצור מזון וצריכתו ליחס הראוי לעבודה, בין שאלות של כלכלה וחברה ברמת המדינה לאתגר קליטת פליטים ומהגרים במדינת ישראל, בין שאלות של יחסי דת ומדינה, היחס בין רשויות לשלטון לאתגרים הכרוכים בפיקוח נפש במרחב הציבורי בשבת, ועוד . אריאל פיקאר מציג בספרו את המסורת היהודית כמקור להשראה ולחידוש, ומזמין את הקורא להתמודד עם האתגרים של העולם המודרני באמצעות דיאלוג עם המסורת . אבי שגיא עורך
|
|