|
|
עמוד:14
יונתן גרוסמן 14 הבעיה בהצעות אלו היא שאין בפסוקים נימה של ביקורת על משה . בהמשך מעמד הסנה, כשמשה יחרוג מן הראוי ייאמר בפירוש : ״וַיִּחַר אַף ה׳ בְּמשֶׁה״ ( ד 14 ) , אך אין זה מקרי שבשלב הענקת האותות למשה לא משולב בסיפור כעס ה׳ . שאלתו סבירה למדי – מדוע שישראל יאמינו שה׳ נגלה אליו ? משה עזב את משפחתו ואת עמו לפני שנים 1 ״ואפילו ה׳ מודע לתוקף טענת משה, ועל כן מספק רבות, וכעת הוא זר לבני עמו, 13 חששו של משה, אם כן, סביר, ובפסוקים, לעת עתה, לא למשה שלושה אותות״ . עולה נימה של ביקורת . בין אלו שחיפשו את הסמל הספרותי שנלווה לאותות עלו רעיונות מגוונים . הצעה אחת, שנאמרה בסגנונות שונים, רואה את סמל האותות לאור הקשרם התרבותי- 15 14 במצרים הקדומה הנחש היה סמל לכוח המצרי, ובמיוחד למלכות המצרית . המצרי . בחלק מכתרי מלכי מצרים הקדומים היה עיטור של נחש, במיוחד של קוברה 16 לפיכך, חששו של משה ממטהו שהפך לנחש, ואחיזתו המחודשת בו, ( ״אוראוס״ ) . משקפים את התהליך שנכון לו מול המלכות המצרית, ואת נתינת השלטון המצרי ביד 17 סימוכין לעמדה זו אפשר למצוא בטקסטים מאוחרים יותר שפענחו נחשים משה . כייצוג של השלטון המצרי, כדוגמה שהביאה נילי שופק : בחלומו של תנותאמון, הנסיך האתיופי מהשושלת העשרים וחמש ( 665 – 654 משני מקורות שונים ( J / E ) , מפני שלאחר הבטחת ה׳ ״כל אות לאימות דבריו מיותר, ולא מתאים לתמונת שליח ה׳ המעוצבת בסיפור״ ( פוהרר, מסורת והיסטוריה, עמ׳ 44 ) . 1 מרפי, שמות, עמ׳ 34 . 13 דורהם, שמות, עמ׳ 44 . 14 כיוון מפותח במחקר מציע לקרוא רבים מהמופתים שעשו משה ואהרון במצרים על רקע תכסיסים מאגיים שהיו מקובלים במצרים הקדומה . בכלל זאת, גם אות הנחש ומופת התנין . ראו במיוחד אצל ניוגל, משה וקסמים . הוא גם מציע שבשל כך נעשה שימוש בסיפורנו ( ובסיפור המקביל של הפיכת מטה אהרון לתנין ) בפועל ״להשליך״ . זהו פועל שכיח בהקשרי עשיית קסמים במצרים הקדומה ( עמ׳ 48 ) . דברים דומים הוא כותב שם על הדרישה ממשה שיאחז בזנבו של הנחש דווקא ( עמ׳ 50 ) . 15 להצגה אמביוולנטית יותר של הנחש בתרבות המצרית – של הערצה מזה ושל פחד מזה, ראו : גלפז-פלר, אות הנחש . 16 וייט, מצרים הקדומה, עמ׳ 13 ; ישראלי, מיתולוגיה . הנחש עיטר גם כתרי נסיכות, כפי שעולה למשל מהעטרה שנמצאה בקבר הנסיכה סת - חרח׳ר - אנת ( המאה ה- 19 לפנה״ס ) . מאחר שהאלה ווַאדְגֶ׳ת ( המכונה בהמשך בוטו ) – הפטרונית של מצרים התחתונה – יוצגה על ידי קוברה, הועדף נחש זה דווקא . יש לציין שהנחשים קשורים באופן עמוק בפולחן המצרי ובאלוהויות שונות . ראו : וילקינסון, אלי מצרים, עמ׳ 0 – 8 ; ביילי, דיוניסוס . הנחש במצרים לא היה רק סמל לגבורה אלוהית חיובית, אלא ״הבולט מכל השדים, האלים הרעים או כוחות הרשע היה אפופיס, שייצג אותו נחש . אפופיס היה ׳נחש החושך׳, היריב העליון של אל השמש הגדול, רע״ ( סקינר, סמלי נחש, עמ׳ 45 ) . 17 סרנה, שמות, עמ׳ 0 .
|
|