|
|
עמוד:13
13 מטה, יד ויאור – לפשרם של אותות ( שמות ד 1 – 9 ) 13 7 יש הרי דברים נוספים שהיו יכולים להיות בהישג יד של משה, כמו גם שדורש פשר . איברים אחרים שלו ולאו דווקא ידו, ונראה יותר שאותות אלו דווקא נבחרו בקפידה . גם לגבי הטיעון השני צריך לומר בהגינות שיש בכוחו לבאר את הפיכת המטה לנחש, אבל ידיים הנהפכות למצורעות ומי יאור הנהפכים לדם חריגים גם בנוף הקסם המצרי הקדום . גם אם ״צרעת לא הייתה נדירה במצרים והכוהנים המרפאים היו צריכים להיות 8 היא אינה רווחת בסיפורי קסמי חרטומים . באמת ידי הספק בקיאים בריפוי מחלה זו״, לא יצאנו, אבל נשתדל להלן להציע מגמה שנלווית לבחירת אותות אלו דווקא . בשל הבעיה הראשונה שהוזכרה לעיל, היו שטענו שהאותות נעשו בגופו של משה, כי בניגוד למה שנדמה במבט ראשון הם לא נועדו רק למען ישראל חסרי האמונה, אלא גם למען משה עצמו . על הסיבה שבעטיה משה זקוק לאותות הוצעו שני ניסוחים שונים . כמה חוקרים הציעו שגם אם משה הציג את העם כחסר אמונה, באמת גם הוא 9 היה זקוק לחיזוק נוסף : ״שאלת העם משקפת את מצב חוסר הוודאות שלו עצמו״ . מבחינה זו, השוואת סיפורנו לסיפור הקדשת גדעון הופכת להשוואה מלאה : אף על פי שבמבט ראשון מערכת האותות ניתנה עבור אלו שאולי לא יאמינו למשה ולא ישמעו בקולו, היא ניתנה גם בתגובה לחשש של משה שלא יאמינו לו . לפיכך אפשר לומר, שבאמת, גם אם נדמה שהאותות ניתנו לטובת אחרים, בה בעת הם גם למען משה, כדי להרגיע אותו שאכן עתידים להתייחס אליו 10 ברצינות . בניסוח שונה, היו שטענו שמשה עצמו אומנם האמין לדבר ה׳ ולא היה זקוק לאותות נוספים, אולם האותות התרחשו בגופו, כעונש על כך שהוא פקפק באמונת ישראל . דרך זו נסללה כבר במדרשי חז״ל, ורמב״ן, שהוזכר לעיל, ביאר באופן זה את התופעה המפתיעה של מימוש האותות על גוף משה עצמו : ״ולכן נאמנו דברי רבותינו, שהיה לו הראשון רמז שספר עליהן לשון הרע, והשני להענישו בו״ ( המשך דבריו שם, והקדימו 11 רש״י ) . 7 זקוביץ, חידות, במיוחד עמ׳ 106 – 108 . 8 דילמן, שמות, עמ׳ 39 . 9 צ׳יילדס, שמות, עמ׳ 77 ; כך כבר קייל, שמות, עמ׳ 344 ; דילמן, שמות, עמ׳ 39 ; ובניסוחו של דורהם : ״כוונת שלושת האותות לשכנע כל חסר אמונה, כולל כמובן משה עצמו, אשר מוצג כאן כראשון הסקפטיים״ ( דורהם, שמות, עמ׳ 43 ) . בדרך זו צעדו גם פולק, ייעודו של משה, עמ׳ 48 ; ובהיסוס גם הייאט, שמות, עמ׳ 8 . 10 וונג, גדעון, עמ׳ 538 . 11 ״הפחדה קטנה, עונש על עקשנותו״ ( פרופ, שמות, עמ׳ 09 ) , וברוח דומה כתב גם דורהם, שמות, עמ׳ 45 . לפיתוח והרחבה של גישה זו, ראו אצל רבינוביץ׳, אותות משה . פוהרר הסיק מחוסר ההתאמה שבין הבטחת ה׳ למשה שישמעו בקולו ( ג 18 ) , לפקפוק משה ( ד 1 ) , שפסוקים אלו יצאו
|
|