|
|
עמוד:10
10 | סמרוו ללא רוחנוו הוא עדיין לא זז . טוב נו, עכשיו אני אתעסק עם זה כל השיעור ? לפחות הוא סוף סוף בשקט . "עוד פעם אחת שאני מעיר לך אתה יוצא מהכיתה" . אני ממשיך . עוברות שתי דקות בשקט ואפילו עוד דקה של חסד עד שאני שומע שוב את הצלילים המוכרים, ולא ממש בשקט . די ! אי אפשר להמשיך ככה ! בא לי לצעוק עליו, לומר לו שיעוף מכאן, שאם הוא לא רוצה להיות כאן שלא יהיה, גם ככה הוא לא לומד, שלפחות ייתן למי שכן רוצה ללמוד את השקט . בכלל, מה הוא מועיל כאן ? מאז תחילת השנה רק עימותים איתו, וההורים שלו ? כל הזמן מגבים אותו, לא פלא ששום דבר לא זז . וזה לא שאני לא רוצה בטובתו, אני ממש רוצה ! דיברתי איתו יותר מכל אחד אחר בכיתה ! אז זהו ! חאלס ! צריך לשים לזה סוף ! הוא מתיש אותי, הוא מפריע גם לכיתה . הכעס כבר גואה בי . אני לא יכול יותר ! הנה זה מגיע . . . "רון, עוף החוצה" . " . . . "
|
|