|
|
עמוד:11
11 הכיר את הניכור ואת המאבק שלהם . כל המדיטציה שלו לא היתה אלא הפרדה את העובדה שהוא כועס - באמת קיבל בכל לבו - ומאבק נוספים . הוא קיבל הוא קיבל גם את עובדת היותו יקרומקנא, שהוא מתנגד ונאבק ושהוא מפחד . חכם וטיפש, עשיר ועני, ולחלוטין בלתי ניתן לפענוח . הוא חש אסיר - ללא מידה תודה כל כך, עד שבחושך המוחלט הוא קם על רגליו, הלך לעבר הנחש והשתחווה בפניו . אחר כך נרדם על הרצפה וישן שינה עמוקה . כשהתעורר, אם היה זה הדמיון שלו או שאכן היה שםהנחש נעלם . הוא מעולם לא ידע, נחש, ונראה היה, שזה לא משנה . כפי שניסח זאת בסוף ההרצאה שלו, אינטימיות רבה כזו עם הפחד מוטטה את הדרמות שלו, והעולם שמסביבו סוף סוף חדר אליו . איש מעולם לא אומר לנו להפסיק לברוח מהפחד . לעתים נדירות אומרים רק להיות שם, להכיר טוב יותר את הפחד . שאלתי פעם אתלנו להתקרב אליו, מאסטר הזן, קויבון צ׳ינו רושי, איך הוא מתייחס לפחד, והוא אמר, ׳אני מסכים, אני מסכים׳ . אבל העצה, שאנחנו בדרך כלל מקבלים, היא להמתיק אותו, להחליק אותו, לקחת גלולה או להסיח את דעתנו, אבל בכל מקרה לדאוג שהוא לק . יסת אנחנו לא זקוקים לעידוד כזה, כי התנתקות מפחד היא דבר, שאנחנו עושים באופן טבעי . על פי רוב אנחנו מאבדים שיווי משקל ונבהלים כשיש אפילו שמץ קלוש של פחד . אנחנו חשים שהוא מתקרב, ובורחים . טוב לדעת, שאנחנו תנאים . עושים זאת לא כדרך להלקאה עצמית, אלא כדרך לפתח חמלה ללא הדבר המצער ביותר הוא איך שאנו גוזלים מעצמנו את רגע ההווה . עם זאת, לפעמים אנחנו נעשים מודאגים ; הכול מתפרק, ונגמרות לנו האפשרויות לברוח . בפעמים כאלה האמיתות הרוחניות והעמוקות ביותר נראות פשוטות למדי ורגילות . אי אפשר להתחבא בשום מקום . אנחנו קולטים טוב כמו כל אחד אחר, טוב יותר מכל אחד אחר . במוקדם או במאוחרזאת אנחנו מבינים, שאמנם איננו יכולים לעשות את הפחד יפה, אך למרות זאת הוא ידאג שנעשה היכרות עם כל הלימוד, ששמענו או קראנו עליו אי פעם .
|
פראג
|