|
|
עמוד:10
10 לראות, לשמוע, להריח, לטעום ולחשוב . האמת היא שכשנתחיל ממש לעשות זאת, נחווה שוב ושוב ענווה . לא יהיה מקום ליהירות שמתלווה לעתים ולהיאחזות באידיאלים . את היהירות, שתעלה שוב ושוב, יירט האומץ שלנ לצעוד קדימה עוד קצת . לסוג התגליות, שנגלה עם התרגול, אין כל קשר לאמונה בדבר כלשהו . הן קשורות יותר אל האומץ למות, האומץ למות שוב ושוב . ההנחיות לקשב או לריקנות או לעבודה עם אנרגיה, כולן מצביעות לאותו לנקודהכיוון : הישארות במקום ממסמרת אותנו . היא ממסמרת אותנו בדיוק בזמן ובמרחב שבה אנחנו נמצאים . כשאנחנו עוצרים כאן ואיננו פועלים במקום להרגיש, איננו מדחיקים, לא תולים את האשמה באף אחד אחר וגם לא בעצמנו, אז אנחנו פוגשים בשאלה פתוחה, שאין עליה שום תשובה ניתנת יות תלמידלתפישה . אנחנו פוגשים גם את הלב שלנו . כפי שניסח זאת במליצ אחד, ׳טבע הבודהה, שמוסווה בתחכום כפחד, בועט בנו בתחת כדי שניפתח לקבל׳ . שמעתי פעם הרצאה על התנסותו הרוחנית של אדם בהודו בשנות השישים . הוא סיפר, שהיה נחוש בדעתו להיפטר מרגשותיו השליליים . הוא רצהנאבק בכעס ובתאווה ; הוא נאבק בעצלות ובגאווה, אבל יותר מכול להיפטר מהפחד שלו . המורה שלו אמר לו שוב ושוב שיחדל להיאבק, אבל הוא הבין זאת רק כעוד דרך להסביר איך להתגבר על המכשולים שלפניו . לבסוף שלח אותו המורה למדוט בבקתה קטנה למרגלות הר . הוא סגר את הדלת והתיישב לתרגל, וכשהחשיך, הדליק שלושה נרות קטנים . בסביבות ת הוא שמע רעש בפינת החדר, ובחושך ראה נחש גדול . הוא נראה לו כמוחצו נחש קוברה מלכותי, שהתנועע ממש מולו . כל הלילה הוא נשאר ער לחלוטין, נועץ מבטו בנחש . הוא פחד כל כך, שלא יכול היה לזוז . היו שם רק הנחש, הוא עצמו והפחד . לבכות . הוא לא בכה מייאושלפנות השחר כבה הנר האחרון, והוא התחיל אלא מרגישות . הוא הרגיש את הכמיהה של כל החיות ובני האדם בעולם ; הוא
|
פראג
|