הקדמה

עמוד:10

[ 10 ] הכאב במצב האנושי הוא שאנחנו חיים על פני הכדור הזה יחד עם מיליארדי אנשים נוספים, ובכל זאת כל אחד מאיתנו מרגיש לבד . בשל טראומת הניתוק שחווינו, אנחנו רואים את עצמנו כמנותקים מכל מה שנתפס בעינינו כ“אחר“ . די בכך שהנתק הזה מכאיב לנו . אבל למען האמת, זה לא נגמר שם . הכאב הזה מתפשט ברחבי כל הכדור . אם אתם באמת מחוברים למשהו, אתם לא יכולים להכאיב לו בלי להכאיב גם ל עצמכם . כשאנחנו תופסים את עצמנו כמנותקים, אנחנו כבר לא חשים את אדוות האחדיות, שהיא האמת הבסיסית שלנו . אנחנו כבר לא מרגישים את ההשפעה שיש לכל דבר עלינו, וכתוצאה מכך אנחנו יכולים להכאיב למשהו או למישהו אחר בלי לקלוט את הכאב בתוכנו . מהותו המכאיבה של הניתוק המחשבה שיש משהו מסוכן ומכאיב בלהיות מנותק עשויה להיראות תאורטית ומופשטת עד שמבינים שזו הסיבה שבגללה הופרדו אוכלוסיות רבות במשך שנים רבות . אנשים כהי עור נלקחו ממשפחותיהם והוחזקו כעבדים, נשרפו, הוכו ונתלו . זו הסיבה שבשלה הוקמו בשנות ה- 40 אושוויץ עם יתר מחנות המוות כדי לכלוא ולהשמיד את היהודים וקבוצות אוכלוסייה נוספות שהתנגדו למשטר הנאצי . הניתוק גרם לארצות הברית להטיל את פצצות האטום על הירושימה בשנת 1945 . זו הסיבה שבגללה בשנת 1979 חיסל משטרו של פול פוט 21 אחוזים מכלל האוכלוסייה בקמבודיה . וכיום הניתוק הוא הסיבה לכך שמישהו בוחר להתאמן במשך שנים למשימה יחידה, שבה הוא חוגר על גופו חגורת נפץ ומפוצץ אותה ואת עצמו יחד איתה במתקפת טרור, שמטרתה ליצור אימה והרס בקרב כל מי שאותו אדם החליט שהוא האויב שלו .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא