|
|
עמוד:9
הנאצית . מאמריו, נאומיו וכתביו של היטלר תורגמו ופורסמו בעיתונות זו . ב 1933 תורגם לערבית הספר "מיין קאמפף" ) על ידי יונס אלסבעאוי ( . הוא פורסם בהמשכים במשך תקופה ארוכה בעיתון אלעאלם אלערבי, שהיה בבעלות נוצרית . הצירות הגרמנית פעלה במרץ ובהתמדה וקנתה לה השפעה רבה בקרב ראשי משרד החינוך, ובדרך זו יכלה להשפיע על חינוך הנוער . כך, למשל, הוקם בשנת 1935 ארגון נוער בשם "אלפתווה" כחיקוי לארגוני הנוער ההיטלראיים . לכתחילה הוקם ארגון זה על בסיס התנדבותי, אך מאוחר יותר, ב ,1939 חויבו כל תלמידי בתיהספר להצטרף אליו . משלחות של צעירים עירקים נשלחו לגרמניה להשתלמויות ולביקורים והשתתפו בוועידות הנוער ההיטלראי . לקראת סוף שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים הקיפה האהדה למטטרים הפ שיסטיים חוגים רחבים בעירק, ובכלל זה מדינאים ומנהיגים . בד בבד עם חדירת ההשפעה הנאצית, ואיתה השנאה לבריטים וליהודים, החלה גואה גם הלאומיות הערבית . מסוף שנות העשרים ואילך החל המאבק של ערביי ארץישראל להעסיק גם את הציבוריות העירקית . עד אז לא הייתה הבעיה מוכרת כמעט לעם הפשוט והמודעות לה הייתה קלושה ביותר . ההפגנות הראשונות נגד הציונות נערכו בפברואר 1928 ובאוגוסט 1929 ובהן נשמעו קריאות וסיסמאות אנטייהודיות ואנטיציוניות . ההפגנות הללו לא הקיפו אז חוגים רחבים ובקושי ידע "עמך 11 במה מדובר . ידוע הסיפור אודות קבוצת אנשים שביקשה בשנות העשרים המאוחרות לערוך הפגנה נגד הציונות, אך לא ידעה כיצד לבטא במדויק את השם . במקום "אל צהיונייה" שפירושה ציונות קראו סיסמאות נגד "אלפצואנייה", השם שניתן לשומרי הלילה בעיר . החמרה נוספת במצבם של יהודי עירק חלה כתוצאה ממאורעות הדמים שפרצו בארץ ישראל בשנים 6391 1939 . בעקבות המאורעות הללו הגיעו לעירק סורים ופלשתי נאים רבים שברחו מארץישראל, מסוריה ומלבנון, ועמדו בראש המסיתים נגד הציונות . בתקופה זו העמיקה המודעות לבעיית ארץישראל והקיפה חוגים רחבים, הן מקרב השלטונות והן מקרב העם . הסורים והפלשתינאים התקבלו בברכה ומצאו בעירק "חממה" וכר נרחב להפצת האידיאולוגיה הפןערבית; זאת בניגוד לשנות העשרים, בהן דחתה החברה העירקית את קומץ הסורים והפלשתינאים שהגיעו כמורים . הם נחשבו אז לאורחים בלתיקרואים "דוחילאא"' . בשנות השלושים התנהל מאבק בין שתי תפיסות בציבוריות העירקית בין "אלוטנייה", שדגלה בפטריוטיזם ובין "אלקוומייה", שדגלה בטיפוח לאומיות פןערבית . המלך פייצל הראשון הטיף לפטריוטיזם, ויהודי עירק שהזדהו עימו חבשו את הכובע המיוחד שנקרא "סידארה" . כובע זה הפך אצל העירקים לסמל ההזדהות עם פייצל ועם הנאמנות למולדת העירקית המתחדשת . ) ה"סידארה" היה כובע דמוי סירה שהמלך פייצל נהג לחובטו; נקרא גם "פייצליה", על שמו ( .
|
|