|
|
עמוד:12
למודי נסיון מאופיו ומהתנהגותו של האימפריאליזם הבריטי במצרים, היו ליאון קסטרו, עמיאל נגיר ואבינועם הורוביץ, משוכנעים שהישועה לתנועה הציונית לא תבוא אחרי המלחמה מידי בריטניה, ותבעו להפנות את כל המאמצים לכיוון בריתהמועצות וארצותהברית . זו היתר, העמדה הפוליטית המיוחדת של נציגי התנועה הציונית המצרית בקיץ 1945 . בקהילה היהודית במצרים היה מאבק יעיוני בין מחייבי הציונות לבין מתנגדיה . המתנגדים באו מצד אחד מקרב הממסד הקהילתי שדגל בנאמנות ובפטריוטיזם מצרי, ומצד שני מקרב השמאל הקומוניסטי שהקים ארגון יחיד במינו הליגה היהודית נגד הציונות . החוגים הקומוניסטים 1יהלו מערכה רצינית ביותר בקרב הנוער היהודי, אך ירם היתה על התחתונה . משנת ,1943 התפתחה פעילות רבת היקף בתנועות הנוער בארגון העליה וההגנה . פעילות התנועה הציונית במצרים התנהלה בגלוי עד קום המדינה ) מאי 1948 ( תופעה יוצאת דופן לגבי ארץ ערבית . ב 11 במאי עדיין לא, ידעו אם מצרים תצטרף ותכריז מלחמה נגד מדינת ישראל . ראש הממשלה דאז התנגד למלחמה, והמלך פארוק הוא שהכריע את הכף בעד הפלישה לארץישראל . אבל מחוץ לפעילות הגלויה של תנועותהנוער ושל ההסתדרות הציונית ) שלט ההסתדרות הציונית היה תלוי ברחוב הראשי בקהיר ואלכסנדריה ( היתה מערכה מקבילה במחתרת ארגון ההעפלה וההגנה במצרים . השלכות החלטת הכ"ט בנובמבר באומותהמאוחדות והקמת מדינת ישראל, היו מורגשות ביותר בקרב היהודים . אני חושב שזאת המדינה בת 1עצר, מיד עם הכרזת המדינה, המספר הגדול ביותר של יהודים, מאות יהודים, בתוכם הרבה מאד פעילים ציוניים . פעילי תנועותהנוער החלוציות ומנהיגי ההסתדרות הציונית ישבו ביחד במחנות המעצר ב"האקסטפ" ליד קהיר וב"אבוקיר" ליד אלכסנדריה . ביניהם היו חיים צדיקוב ויעקב וייסמן, שארגנו יחד עם בני הנוער הציוני שיעורים בעברית, הרצאות ומסיבות עונג שבת ב"האקסטפ" . באותם מחנות המעצר, נכלאו גם פעילים קומוניסטים יהודים, קופטים ומוסלמים, וגם אנשי ארגון "האחים המוסלמים" . שלטונות הכלא הפרידו 12
|
|