|
|
עמוד:14
המרכיב הרביעי האיזון בין קמח ובין תורה, בין סוחרים גדולים ותלמידי חכמים גדולים . זה האיזון שהיה לא רק בקהילה אלא כמעט בכל משפחה . ההורים תמיד ראו בין הבנים ובין הבנות מי מתאים יותר ולאיזה כיוון, וכבר מגיל שלוש התחילו לכוון אותו אל הקריירה של תלמיד חכם או של סוחר ממולח, של איש רפואה או עריכתדין או באיזה שהוא כיוון אחר . הם ידעו מינקות את הדבר שהפסיכולוגיה המודרנית מגלה, שעיצובו של האדם הוא בשנים הראשונות של חייו . הם ידעו את זה בחושים, בלי שפסיכולוגים עשו על זה מחקרים וטבלאות . . . ) אולי רצוי להעיר הערה בסוגריים : כשאני אומר "מאפיינים", זה לא אומר שלא היו עוד קהילות במזרח או בכלל הקהילות היהודיות שהיה בהן חלק מן המאפיינים האלה . אבל, כשאני אומר "מאפיינים" ישנה קהילה אחת ויחידה שבה מצויים כל ששת המאפיינים האלה . כלומר, לכל אחד מן המאפיינים תוכלו למצוא שותפים אחרים לקהילת חלב אם בסוריה ואם במקומות מרוחקים ממנה מאד . תמצאו, למשל, את האיזון בין קמח ותורה, ואני חושב שהוא מאפיין יהודי כללי . ועם זאת, אם לסמן קהילה אחת שישנם בה כל ששת המאפיינים אפשר להגיר שזו היא הקהילה הזאת ( . המאפיין החמישי הוא המשפחה . המשפחה, לא רק כמסגרת . המשפחה כערך עליון . המשפחה כמקום של שירה, תפילה, של בילוי, חברה ועסקים, של נישואיו הכל בגבולות המשפחה . המשפחה שהיא משהו מעבר למסגרת, שהיא כבר בסולם הערכים . ולעיתים קרובות, כשהיא מתנגשת עם ערכים אחרים היא המנצחת . ) הרשו לי פה הערה כמעט אישית, כאשר אפנה אתכם אל מישל עזרא ספרא, גיבור אחד מספרי, שכאשר היתה אצלו התנגשות בין עתירה של המשפחה לבין ספר קרוש ואיסור גניבה וחרמות על אותו הספר הקדוש, שאדור כל מי שנוגע בו עתיד המשפחה הכריע . כי זה היה מושג המשפחה מעל לכל ! ( . המאפיין השישי, אולי הוא מתמצה בפתגם עממי, ששמעתי מזמן שאזני נפקחו לשמוע : "יותר מדי הוא אחיו של פחות מדי" . שכשגדלתי הבנתי שזו תורתו של הרמב"ם על רגל אחת להימנע מכל פנטיות, מכל קיצוניות, אפילו קיצוניות לטובה . הדבר הטוב ביותר, אם אתה מפריז בו כאילו הפחתת בו . זאת תורת המירות של הרמב"ם על רגל אחת, שעליה גדלתי ועליה גדלה הסביבה שלי והיא נר לרגלי גם היום . התרחקות מכל פנטיות שהיא, לא חשוב באיזה כיוון . לא היתה אצלנו פנטיות דתית ובוודאי לא אנטידתית; לא היתה פנטיות לשום דבר . 14
|
|