|
|
עמוד:10
לרעתי, מספר בני הקהילה לפני מלחמת העולם הראשונה היה יותר מעשרים אלף נפש, אשר כולם גרו בשכונה אחת, שכונה סגורה ומסוגרת . איש זר לא נכנס לשכונה הזו ורק יהודים גרו בשכונה . היו בה כארבעהחמישה בתי כנסת גדולים ומספר גדול יותר של בתיכנםת שקראו להם "ביתמדרש", כאלה אשר כל משפחה עשירה ובעלתאמצעים עשתה לה בתור הבית או קרוב לביתה, מקום מיוחד לתפילה וקראו לזה "מדרש" . בבתיהכנםת האלה היו מתאספים, בפרט בשבת, תשעים אחוז מבני הקהילה הדמשקאית . איש לא נעדר, למעט יחידים שהיו מוכרחים להישאר בביתם מסיבה זו או אחרת . היה בקהילה זו בית כנסת "אליאנס", למעשה היו שני בתי ספר אחד לבנים ואחד לבנות . היה וער קהילה שמינה את עצמו ) לא היו אף פעם בחירות כמו שאנחנו מכירים אותן פה, בארץ ( . היו מתאספים כמה אנשים מהקהילה, שמצבם הכלכלי יציב ויש להם שט והיו קוראים לעצמם "ועד קהילה" והיו בוחרים מביניהם ביו"ר וכך היו מנהלים את הקהילה הדמשקאית ועניניה, בכל המובנים . ההכנסה של הוועד היתה מהקהילה עצמה . הם קבעו לכל משפחה סוג מס שקראו לו בזמנו "עריכה", כלומר, "העריכו" את המשפחה הזו וקבעו כמה היא צריכה לשלם . היתה להם השפעה על נישואים וגירושיו ועל כל הדברים שהיו קשורים ברת . חייתי שם 33 שנים וראיתי דברים, ואף פעם לא שמעתי שבקהילה הדמשקאית היו גירושיו בין בעל לאשתו . לא היה דבר כזה ! הרבנים עשו את תפקידם בשקט וקיבלו את מה שמגיע להם . הדירות היו סביב החצר, כאשר באמצע החצר או בצידה ישנה בריכה קטנה אשר מים זורמים לתוכה יום ולילה . מסביב לחצר הגלויה לשמים היו חדרים חדרים . בדירה אחת, אם היתה גדולה, היו גרות לעתים משפחות אחדות ולא משפחה אחת בלבד . רק מתי מספר, אלה שהיו להם אמצעים כספיים היו קונים לעצמם דירה וגרים בה לברט . על פי רוב היה הדיור משותף למשפחות אחרות . רוב האנשים בקהילה היו אנשיעבודה היו ביניהם נגרים וסנדלרים וכל מה שרוצה אדם היה יכול למצוא בתור השכונה . מהם היו עצמאיים ואחרים היו סוחרים, שהיה להם עסק קצת יותר נרחב . 10
|
|