|
|
עמוד:8
לכאורה, תנאים אידיאליים ויציבים לפריחה ושגשוג כלכלי וכללי של תושבי האיזור, היכול להיות אבן שואבת לבעלי ידע ויוזמה הבאים לפתחה . לכאורה, כי למעשה, תושבי איזור זה ובעיקר תושבי סוריה, לבנון, ירדן ועיראק, מבזבזים את דמיהם ושופכים את דמיהם ביריבויות שביניהן, שמקורן במסורת ובמנהגים של תושבי האיזור . בעוד שהדת המוסלמית אינה מכירה בכל הפלייה בין מוסלמי למוסלמי, יהא זה ערבי או כושי או תורכי, הרי המסורת והמנהגים המקובלים מקפידים להחמיר בקיומו של הבדל מוחלט בין בני השבטים, אפילו יהיו אלה ואלה ערבים טהורים ומוסלמים אדוקים . מסורת ומנהגים אלה, הם הקובעים בחיי יום יום, הם מהווים את השיטה והדרך לשמור על בטחון הנפש, הכבוד והרכוש . בפניהם לא עומד המניע הדתי ובודאי שלא המניע הלאומי . לפיהם,המניע הדומיננטי הוא מניע התמיכה של בן השבט בבן שבטו . מניע זה מתגבר גם על הנטייה ליושר וצדק ביחסים שבין אדם לחברו . הכיבוש המוסלמי, מבחינה זו היה כיבוש ערבי . השבטים הערביים הלוחמים נשארו בארץ באדוניה, הם והשבטים שהתיישבו בסוריה הגדולה לפני הכיבוש המוסלמי, וכן התושבים המקומיים שהסתערבו, נהגו לפי התפיסה הנגזרת מהמסורת השבטית . אפילו התושבים שאינם מוסלמים ) פרט ליהודים ( נוהגים מאז בהתאם למסורת זו ולמנהגים אלה . בתקופת שלטונן והשפעתן של בריטניה וצרפת נחלק האיזור למדינות סוריה, לבנון, פלסטינה ) א"י ( , עבר הירדן המזרחי ועיראק,והשליטים המערביים היו אמורים להדריך את התושבים להיות אזרחי מדינותיהם . היה נדמה כי הם הצליחו בכך, אך עם שמדינות אלה נעשו עצמאיות החלו מחדש התככים,המזימות והאלימות על רקע הדאגה לשבט, לכת ולעדה . לא רק שלא עלה בידם לשוב ולאחר מדינות אלו ובכך ליצור תשתית לשגשוג כלכלי ותרבותי, שיזכיר את העבר המפואר של הערבים . תחת זאת הם מפוררים את המסגרות המדיניות הקיימות שגובשו בתקופת השלטון המנדטורי על ידי צרפת ובריטניה . בעיראק השתלטו וממשיכים לשלוט בני עיירה זעירה ) תקרית ( העושים בה כבתוך שלהם; על סוריה השתלטו בני עדה זעירה ביותר, בכוח אידאות של קידמה
|
|