|
|
עמוד:10
יש גם שאלות קשות : האם היתר, קולוזיה, האם היה שיתוף פעולה בין מנהיגים מסויימים לבין הגרמנים . לא מזמן נודע, שיש תעודות בכתב ידו של בורגיבה, לפיהן נראה שהוא ניסה להעז ר באיטלקים ובגרמנים כדי להשיג את מטרותיו . האמת היא, שבגלל חולשתה של צרפת ומפלתה, כל הערבים ציפו מהמלחמה הזאת להשיג תמורות יסודיות במשטר אשר בארצותיהם . מעניין שבאותן שנות הארבעים, ויש על כך תאריכים מדוייקים, חלו התמורות : ב 1944 קמה במרוקו תנועת ה"אסתקלאל", "העצמאות", בראשות עלאל אלפאסי . באותה השנה, ,1944 מציג מסאלי חאג' את העמדה של "ספרטיזם" מוחלט, של העצמאות תחת דגל "המפלגה העממיתהאלגיירית" . ב ,1943 בורגיבה שפילג ה"דסתור" * של 1920 והקים ב 1934 את ה"נאודסטור" ) הרסתיר החדש ( , חוזר לתוניס הכבושה עדיין בידי הגרמנים . הגרמנים, בלחץ האיטלקים, עשו הכל כדי לאתר את מקום כילאו בצרפת, שם החליפו מדי פעם את מקום כילאו על מנת שלא יאתרו אותו . ולבסוף, מי שאיתר אותו ושיחרר אותו, שלח אותו לרומא ואחר כך לתוניס היה הקצין הנאצי קלאוס ברבי, הנמצא היום בכותרות . ובלוב ב 1945 נוסדה בטריפולי ה"מפלגה הלאומית" . כלומר, התקופה הזאת, של מלחמת העולם השניה, חוללה בקרב הערבים ציפיות גדולות, התגבשות, הרחבת התודעה הלאומית בתוך המלחמה ולמחרתה . הם באו במגע עם עולם יותר רחב . הם לא ניהלו רק עם הצרפתים משאומתן, אלא הם באו כבר במגע עם האיטלקים ועם ארצות הברית, וניסו אפילו בתוך המלחמה, עוד בזמן הכיבוש הגרמני, להגיע לדרום תוניס ולבוא בדברים עם הקונסול האמריקאי שם . אשר ליהודים, רמזתי כבר על הטראומה ועל האכזבה של היהודים בתקופה הזאת, הן בשל חוקי וישי והן בשל הכיבוש האיטלקי והגרמני, אם כי בדרך כלל יחס האיטלקים היה אנושי, כפי שסיפרו עובדי הכפייה היהודיט . אבל יש לזכור שמוסוליני חוקק חוקי אפלייה ב ,1938 אחרי שב 1936 נוסד הציר ברליןרומא . בתוניס, למשל, אחד הרופאים הידועים והמפורסמים, הפרופסור היהודי אורטונה, לא ראה מוצא ארור מאשר להתאבד . הוא היה שםדבר בתור הקהילה האיטלקית בתוניס . השנים האלו היוו בהכרח תפנית בתולדות הקהילה . אף ראינו זאת אחר כר, בעליית יהודי תוניס ארצה . הציונות בתוניס, במשמעות של הגשמה, היתה עד מלחמת העולם השניה עניו ליחידים . למחרת מלחמת העולם השניה, ואפילו בתור מלחמת העולם השניה, החלה תנועת עלייה לא"י . יש חברים מתנועות הנוער שהגיעו לארץ עוד ב ,1944 בתור המלחמה, בטרנספורט צבאי לארץ ישראל . למחרת המלחמה, נמצאו שלושה גורמים בעלי תודעה מחודשת ומגובשת . כי גם הצרפתים, אפילו הסוציאליסטים והקומוניסטים שבהט, לא העלו על הדעת שיוותרו על ארצות צפון אפריקה שבשליטתם, ולא הטילו ספק במשטר או בשלטון של צרפת שם . והאיטלקים גם הם קיוו מאוד, שבעקבות המלחמה הם יחליפו את צרפת בשלטון על צפון אפריקה . Oestour * 10
|
|