|
|
עמוד:9
בנגזי, ואחרכך הצטרכו לסגת היהודים בבנגזי שילמו מחיר יקר בעד שמחת השחרור שנכשל . הגרמנים היו בתוניס ששה חדשים, מה 14 בנובמבר 1942 עד ה 7 במאי 1943 . כחמשת אלפים בחורים יהודים נשלחו אז למחנות עבודה . אתת השאלות, הראויה לבירור ולמחקר, היא נס הצלת יהודי תוניס . הם היו כאילו מקרה יוצא דופן בתולדות קהילות ישראל שהיו תחת הכיבוש הגרמני . ב 8 בנובמבר 1942 פלשו צבאות בנות הברית למרוקו ולאלגייר וחברים, כאן, יספרו על חלקם של יהודי אלגייר, במיוחד, בעזרה לנחיתת כוחות הברית ובשיחרור אלגייר ממשטר וישי . יהודי אלגייר סבלו מאד מחוקי וישי כי בדרך כלל הרגישו את עצמם יותר צרפתים מהצרפתים עצמם . הם, אשר אבותיהם השתתפו בצרפתים במלחמת העולם הראשונה, עברו בנתיב ייסורים על מנת להשיג מחדש את אזרחותם הצרפתית . במשך שנה, מאז נובמבר 1942 ועד אוקטובר ,1943 ניהלו מאבק על השבת התוקף של "חוק כרמיה", עלידי נציגים משלהם ובעזרת נציגי יהדות ארה"ב . הקורא את פרשת המאבק הזה של יהודי אלגייר, חש ביסורים הנפשיים הקשים שהיו ליהודי אלגייר לפני ובכל תקופת המאבק הזה, לביטול חוקי וישי ולהשבת "חוק כרמיה" . אחת התופעות שליוו את המאגרב כולו, היתה התעמולה האיטלקית והגרמנית . אנחנו צריכים לדעת, שבאותן השנים, ערב מלחמת העולם השניה ובמהלכה, פעלו לאפחות מ 4 תחנות שידור בשפה הערבית . רדיו טריפולי, רדיו בארי, רדיו ברלין ורדיו שטוטגרט פעלו בשפה הערבית, כשהקריינים והדוברים היו ערבים מבני הארץ ששיתפו עמם פעולה . לדוגמא : ב 19 באוגוסט ,1941 שהיה יום ככל הימים, רדיו טריפולי שידר כמעט ברציפות מ 7 בבוקר עד 9 בערב תוכנית ערבית שכללה כמובן קריאת הקוראן, חדשות ופרשנות . ב 1943 באפריל, כשהגרמנים עוד היו בתוניס, קמה בתוניס בעזרתם של הגרמנים תחנת שידור ערבית, שנקראה "רדיו פאטרי" "רדיו מולדת" ) נוי שעמד לנהל את התכניות היה המורה שלי לערבית, בגימנסיה . נשאלת השאלה, מה היתה ההשפעה של השידורים האלה על הציבור הערבי, על המוני הערבים בצפון אפריקה כולה . אמנם, לא כולם יכלו להאזין לחדשות . לכן, הגרמנים הפעילו רמקולים שסובבו בכפרים וברכוזים ערביים, או שהפיצו כרוזים שהגיעו בתפוצתם ליותר ממאתיםאלף כרוזים . מי נתפס לתעמולה הזו ? מתוך התיעוד שישנו ודורש מחקר נוסף, ומתוך עדויות של חברים, נראה שהמוני הערבים נתפסו לתעמולה הזאת, מלבד אותם ערבים אשר מתוך יחסי שכנות עזרו ליהודים וכאבו את כאבם . לעומת זאת, המנהיגות הערבית, והדברים אמורים במרוקו, תוניס ולוב, תמכה ביהודים . על כל פנים, ללא ספק, היא לא עודדה פרעות ביהודים . אחרי הפוגרומים בלוב, ב ,1945 המנהיגות הלאומית הסתייגה מהמאורעות האלה, תוך טיעון ונימוק שהדבר פוגע לא רק ביהודים אלא גם פוגע ומזיק לתנועה הלאומית עצמה ולערבים עצמם . עם זאת, יש עוד לבדוק את עמדתם של המנהיגים הערביים, וכמובן גם את עמדת ראשי התנועות הלאומיות שהלכו אז והתגבשו .
|
|