|
|
עמוד:13
13 נִפָּתח במְּילַוּתיהַ שׁלַהַ מְּתוּך הַשׁיר ״מְּקרוּב״ : שֶׁׁתִּהְַיוּּעֵרִים כְּסַקְרָנִוּּת שֶׁׁלַ יֶלֶַדֵ וְּשִׁׁירְכֶם יָבִיאֶ לַָכֶם מְִּן הַַשּׁׁוּּרוֹּת קַוּ שֶׁׁלַ אֶוֹּר, וְּקַוּ שֶׁלַ תֹּם, וְּקַוּ שֶׁׁלַ תְּכֵלֶַת שֶׁׁאֶֶפְָּשָׁׁר לִַרְאֶוֹּת אֶוֹּתָם גַּם מְִּקָּרוֹּב . אֶת קוּ הַאֶוּר, הַתוּם וּהַתכלַת, אֶנִחנִוּ מְּבקשׁים לַשׁגר מְּכאֶן לַכלַ הַחטוּפָּים שׁבעת ירידֵת הַספָּר לַדֵפָּוּס עוּדֵ לַאֶ חזרוּ אֶלַינִוּ, לַכלַ הַפָּצוּעים בגוּף וּבנִפָּשׁ, לַכלַ הַמְּשׁפָּחוּת שׁאֶיבדֵוּ אֶת הַיקר לַהַם במְּלַחמְּהַ שׁאֶף פָּעם לַאֶ דֵי לַהַ, לַכלַ הַחברהַ הַישׁראֶלַית הַאֶהַוּבהַ שׁלַנִוּ שׁחפָּצהַ חיים וּעוּדֵ לַאֶ מְּוּצאֶת מְּנִוּח לַכף רגלַהַ . הַספָּר הַזהַ רוּאֶהַ אֶוּר לַיוּם הַוּלַדֵתהַ הַשׁמְּוּנִים שׁלַ רחלַ, וּיחדֵ אֶיתהַ וּעם הַשׁמְּים הַמְּשׁתנִים לַקראֶת חגי תשׁרי גם אֶנִחנִוּ צמְּאֶים לַאֶוּת חיים . נִסיים במְּילַוּת הַתפָּילַהַ הַמְּסוּרתית שׁעימְּן מְּתכתבת רחלַ בשׁירהַּ : בָּרְכֵנִוּּאֶָבִינִוּּכֻּלַָּנִוּּכְּאֶֶחָדֵ בְּאֶוֹּר פָָּּנִֶיךָ, כִּי בְאֶוֹּר פָָּּנִֶיךָנִָתַתָּלַָּנִוּּהַ' אֱֶלַוֹּהֵַינִוּּתּוֹּרַת חַיִּים וְּאֶַהֲַבַת חֶסֶדֵ, וּּצְדֵָקָהַ וּּבְרָכָהַ וְּרַחֲמְִּים וְּחַיִּים וְּשָׁׁלַוֹּם . בנימין לאו פתח דבר • בנימין לאו
|
|