|
|
עמוד:14
4 . אימות ממצאים ממצא ארכיאולוגי יכול להאיר את העבר רק אם החופר מצליח לוודא שאכן מדובר בפריט עתיק ואותנטי, ולא בממצא זר שהשתרבב לאתר החפירה בטעות או בזדון . מתברר שהבעיה של אותנטיות היא תופעה מעניינת ומתסכלת גם בארכיאולוגיה הספרותית של התלמודים . ליד שפע של אנקדוטות וסיפורים בספרות הרבנית המעבירים דיווחים ריאליים ואמינים על מעשי החכמים ואמרותיהם, עורכי התלמודים ומדרשי האגדה שילבו יצירות שהן 'רומנים בזעיר אנפין', ספרות יפה, פרי דמיון פורה ואמנות ספרותית גבוהה, המקדמת אמת שאיננה 10 היסטורית אלא דידקטית ומוסרית . החלק הגדול של סיפורי האגדה בספרות הרבנית מכיל משלים או סיפורי עם, אולם עורכי התלמודים וספרי המדרש המציאו סוגה חדשה של סיפורת : הם חיברו סיפורי חכמים פיקטיביים בסגנון ובתפאורה ריאליסטים, וליהקו כגיבורי הסיפורים דמויות של חכמים בולטים מדורות עבר . סיפורים אלו נכתבו במגמה דידקטית, במטרה להשליך על תקופה קדומה מסרים וערכים השייכים לתקופת המחבר המאוחר . כך נוצרה סוגה של אנקדוטות וסיפורים המחקים במודע את האנקדוטות ההיסטוריות בספרות הרבנית, והסיפורים הדמיוניים והמגמתיים האלה שולבו בכוונה בסוגיות התלמודיות, כדי להקנות להם אמינות וסמכותיות . תופעה זו יוצרת בעיה קשה ביותר להיסטוריון של תקופת התלמוד המעוניין להתבסס על אנקדוטות המשקפות בנאמנות את מעשי החכמים כדי לשחזר תהליכים היסטוריים . על כן חוקרים חשובים הרימו ידיים והחליטו שאין אפשרות ללמוד היסטוריה מסיפורי חז"ל, כי בכל סיפור קיים חשד סביר 11 שמדובר ביצירה ספרותית . איך נוכל להפריד בין סיפורים המדווחים בצורה אמינה על אירועים מן העבר, ובין סיפורים 'ספרותיים' בעלי ערך מוסרי ‑ דידקטי ? ראשית, יש להתחיל בבידול של אנקדוטות המשבצות עמדות הלכתיות, או סיפורים הקשורים להווי בית המדרש, לבין שיחות או מעשים של חכמים 12 הראשונים נמסרו בהקפדה רבהשהתנהלו מחוץ לבית המדרש ולא עסקו ישירות בהלכה . במנגנון ייעודי של 'תַנאים', חכמי בית מדרש שהוכשרו במיוחד לשינון בעל ‑ פה מסורות 'בשם אומרן' ; האחרונים עברו בין חכמים באופן לא פורמלי וללא הכוונה ופיקוח, ולכן היו חשופים 13 בסיפור שהוא הלכתי באופיו, דווקא הפרטים 'האגביים'יותר לשיבושים או להרחבה יצירתית . שאינם קשורים למגמת הסיפור ‑ אמינים לכל הדעות . שמא פרידמן ותלמידו ג'פרי רובינשטיין עשו עבודה חלוצית בפיתוח כלים מחקריים 14 הגישה השקולההמאפשרים לחוקר להפריד בין אנקדוטות 'היסטוריות' ל'ספרותיות' . והביקורתית של פרידמן ורובינשטיין לחקר סיפורי חכמים משתמשת בשורה של סימני היכר ספרותיים כדי לזהות סיפורים יצירתיים ודידקטיים . סימני היכר אלו כוללים : עיצוב מסוגנן, הכולל בין היתר חזרות על אמרות ומונחים ומבנה כיאסטי ; שימוש במוטיבים ספרותיים המועתקים מסיפורים אחרים בקורפוס חז"ל או מאגדות עממיות, או להפך ‑ הצבת מוטיב חריג בסיפור, הנוגד מוטיבים מוכרים ומקובלים במקורות חז"ל ; מרכיבים פנטסטיים או 14 חכמים, נשיאים ורומאים בארץ ישראל
|
|