|
|
עמוד:10
בית הנשיא לבעל המאה בחברה היהודית . במקביל לכך, עקב המשא הכבד של שינון התורה שבעל ‑ פה והוראתה, מעמד החכמים בימי האמוראים לא היה עצמאי מבחינה כלכלית, והפך לתלוי לגמרי בתמיכה כספית שוטפת של הנשיא . התלות הזאת הגבילה את יכולתם של החכמים לבקר את מעשי הנשיא, ובסופו של דבר קעקעה את כוחם ופגעה ביכולת ההישרדות שלהם כמעמד מוביל בחברה היהודית בארץ ישראל . אתגר המקורותאתגר המקורות היסטוריונים של היהדות בעת העתיקה נוכחו לדעת שכתיבת תולדות הנשיאים לבית רבי מאתגרת ואף מתסכלת . הנשיאים עצמם לא השאירו לנו יומנים, ספרי כרונולוגיה או כל תיעוד אחר . היסטוריונים רומים הזכירו את ענייני פרובינקיה סוריה ‑ פלשתינה ומנהיגיה כמעט באקראי ובאופן לא סדיר . אמנם קובצי החוקים של הקיסרים הביזנטים מזכירים את הנשיאים ושופכים מעט אור על סדרי החברה והשלטון של יהודי ארץ ישראל, אולם חומר זה זמין רק החל מהמאה הרביעית . כותבים נוצרים מוסרים ידיעות שונות בקשר לקהילה היהודית והנהגתה, אולם סגנונם בדרך כלל מגמתי ועוין ולכן קשה לסמוך על עדותם . עקב הסיבות הללו, היסטוריה פוליטית של התקופה חייבת להתבסס על הספרות הרבנית הענפה . ואולם מקורות רבניים מעמידים בפני ההיסטוריון אתגרים משלהם . אמוראי ארץ ישראל לא חיברו זיכרונות אישיים ולא עסקו כלל בכתיבת היסטוריה או ביוגרפיה . לכן קשה למצוא בכל ספרות חז"ל, כולל כמובן בתלמוד הירושלמי, סוגיה המספרת קורות חייו של חכם מסוים או מתארת באופן רציף תהליכים היסטוריים . לשווא נחפש בספרות התלמודית דיווחים על התפתחויות מדיניות או תרבותיות באימפריה הרומית או תיאורים של אסונות טבע . אפילו אסונות הרסניים ביותר, כמו הרעש הגדול של שנת ,363 אינם מוזכרים בספרות הרבנית ולו ברמז . מידע כזה אנו חייבים להשלים ממקורות חיצוניים ‑ מהיסטוריונים פגניים ונוצרים, וּמִמִּמְצָאִים חומריים המתגלים בחפירות ארכיאולוגיות . חכמי הירושלמי, כמו עמיתיהם בבבל, התעניינו במטרות נעלות יותר מסיפורי העיתים . בראש ובראשונה הם הקדישו את מרצם לשינון ולמסירה לתלמידיהם את הקורפוס הענק והצומח של התורה שבעל ‑ פה, ובמיוחד ביקשו לפרש ולהרחיב את המשנה של רבי יהודה הנשיא . מאמצי החכמים לא הוגבלו לשימור, פיתוח, הוראה ופסיקה של ההלכה ; חלק נכבד מזמנם הוקדש להפקת לקחים מוסריים ממדרשי אגדה על פסוקי מקרא, או מסיפורי מעשים חינוכיים על גדולי החכמים מדורות קודמים . חכמי הירושלמי הפיצו תובנות מוסריות לציבור הכללי דרך דרשות ציבוריות בבתי הכנסת ובתי המדרש של הקהילות היהודיות . התלמוד הירושלמי ומדרשי ארץ ישראל הקדומים מלאים באנקדוטות, קצרות וארוכות, 10 חכמים, נשיאים ורומאים בארץ ישראל
|
|