|
|
עמוד:13
המטה, מסייעים לתחנות הקטנות בחגים . כל קצין בוחר חג שבו הוא נותן משמרת אחת בתחנה קטנה, כדי לשחרר את הקצינים והשוטרים שם כך שיוכלו להיות עם המשפחות שלהם . קצת רוח גבית של המרחב לתחנות הקטנות . אני בחרתי את חג סוכות שני, כלומר שמחת תורה . בערב חג ראשון בניתי סוכה ואירחתי את המשפחה וכל מה שקשור בכך . ידעתי שבשמחת תורה, אם ארצה לצאת להקפות זה יהיה בלילה, כי בבוקר ייקח זמן לבן שלי להתעורר . אז לקחתי את הבוקר של החג השני . התפקיד שלי היה לפקד על תחנת משטרת שדרות במשמרת הזאת . יומיים ‑ שלושה לפני כן דיברתי עם מתי צרפתי, קצין האג"ם של התחנה, כי בכל זאת זוהי תחנה בעוטף, דברים יכולים להשתנות מעכשיו לעכשיו וצריך לדעת מה קורה . אמרתי לו, יש משהו חדש ? הוא אומר מאלי, הכול רגיל, שדרות, מה יכול להיות חדש . אמרתי לו בצחוק, אז אני באה למשמרת למות משעמום . ומה שהיה בסוף זה כמעט למות, אבל בטח לא משעמום . בבוקר שמחת תורה הכנסתי לרכב את הלפטופ, ספר וקצת חטיפים . אמרתי לעצמי, שעה ‑ שעתיים את מסיימת את הסיבוב של כל שדרות ‑ יש עוד עשר שעות, צריך לעשות משהו בעשר השעות האלו . הגעתי ב ‑ 20 : 6 לתחנה, החניתי את הניידת בחזית, יצאתי עם התיק שלי ובאתי לעמדה של היומנאית . ביומן היתה שוטרת שלי, מור שקורי, שאני מכירה מתחנת אשקלון . בן הזוג שלה, דוד פוקל, גם שירת בתחנת אשקלון . הם היו אמורים להתחתן באותו הקיץ . בני זוג לא יכולים לעבוד באותה התחנה, אז מור עברה לתחנת שדרות . צחקנו, דיברנו, העלינו זיכרונות . בתחנה היו השוטרים ממשמרת הלילה שעוד לא הלכו, ושוטרי משמרת הבוקר שרק הגיעו . לא הצלחתי להתחיל לתדרך את המשמרת, כי נשמעה התראת צבע אדום . ירי תלול מסלול, שיגור של טילים ברמות שלא היו . ואנחנו רגילים לטילים . אני גרה באשדוד, עובדת באשקלון, עברנו כמה וכמה מערכות . בין השיגורים היו הפסקות קטנות, שתיים ‑ שלוש הקרב על תחנת המשטרה בשדרות 13
|
|