|
|
עמוד:13
עין בוחנת 13 התא המשפחתי תורם ליציבות של הפרטים השותפים בו, ותאים משפחתיים יציבים תורמים ליציבות החברה כולה וכך הכלל והמשפחה תלויים זה בזה ושומרים זה על זה . על פי הסבר זה, צפוי שנשמע מפי הנשים דעות קונפורמיות, המשקפות את המצב הקיים ומבקשות להמשיכו, ולא דיבורים על קונפליקט, על שינוי הסדר החברתי ועל שאיפה להפר את האיזון בתוך המערכת החברתית . BuberAgasi . ( 1986 ) Silver , ( 19920 1991 ) FogielBijaoui ) 1979 1 1982 ( ועוד, מדגישות בגישתן, הגישה המטריאליסטיתפמיניסטית, את מושג הכוח והשליטה בבחינת מושג מרכזי בקונפליקט הקיים ביחסים שבין נשים לגברים, וכן את דפוסי הייצור ואת חלוקת העבודה והסמכויות המתארגנים בהתאם לכך . דחיקת האשה למסגרת המשפחתית ממלאה את הצורך של הגברים להמשך הדומיננטיות שלהם, ומעניינם אפוא לצמצם את כוחן ואת השפעתן של הנשים במעגל החברתיתעסוקתי משקי שמחוץ לתא המשפחתי . אין רואים כהתבצרות הנשים בתא המשפחתי עמדת כוח, אלא מוצא של אין ברירה לאחר שלא הצליחו לחדור לתחום הציבורי, ועמדותיהן במעגל זה מעוטות כוח ומעוטות השפעה . על פי הגישה הזאת, נוכל לצפות לאי הסכמה מצד הנשים למצב הקיים, וקרוב לוודאי נפגוש רצון לשינוי הסדר החברתי, לשינוי שיש עמו סיכוי להגדרת מצב מחודשת ואולי להגדרת תפקידים שונה . בסיטואציה חדשה ושונה . יש סיכוי טוב יותר לנשים לצבור כוח שלובש צורה של תפקידים, של השתלבות בתחומי עיסוק חדשים, של השגת עמדות השפעה ושל הימצאות במוקדים של קבלת החלטות . מצב של אנומליה, של אי בהירות ואיודאות יכול לשרת את מטרות הנשים ולהביא עמו הישגים בשבילן ומבחינתן, בעזרת המודעות והגישה האקטיבית שלהן . עוד פן של הגישה הפמיניסטית הוא זה המבוסס על הפרטי מול הציבורי, והרצוג ) 1994 ( מציגה אותו בעקבות Boais, siltanen 8 c stanworth ואחרים . בחברה המודרנית יש דיכוטומיה של פרטי מול ציבורי . הנשים משויכות אל הפרטי, האפוליטי מעוטי ההשפעה ומעוטי הכוח, ואילו הגברים משויכים אל הפוליטי, הציבורי בעלי עמדות הכוח וההשפעה העיקריים . מצב זה נתפס כמובן מאליו, ומכאן נובע הקושי הגדול בתהליך
|
|