|
|
עמוד:11
עין בוחנת 11 עולה עוד שרוב הנשים הפעילות בקיבוץ אינן ילידות קיבוץ . נשים שאינן ילידות קיבוץ באות מרקע אחר, הן לא עברו תהליך סוציאליזציה בקיבוץ, הן הפנימו פחות את הצו החברתי של דעת הקהל והלך הרוחות, והן אפוא הפעילות יותר . אפשר להניח שמיעוט הפעילות הציבורית וכן תחומי העשייה המובחנים של הנשים בקיבוץ נגרמו משילוב בין תנאים מבניים שהגבילו את פעילותן ובין אקלים חברתי שכפה עליהן להעדיף את המשפחה ואת הבית . עם זאת נראה שבשנים האחרונות מתחיל להסתמן שינוי כלשהו לקראת שותפות מורגשת יותר של הנשים בתהליכים של קבלת החלטות וביתמות כלכליות ובתחומי עיסוק מגוונים יותר, ומסורתיים פחות, בקיבוץ ומחוצה לו . דומה שהצו החברתי חלש יותר או שנשים קשובות לו פחות, והן פועלות מתוך הרצון לבטא את עצמן בתור יחידות ולהתפתח . המשפחה נעשית למוסד חברתי מרכזי את החזרה אל המשפחה, על דפוסיה המוכרים בחברה החוץקיבוצית, שאת שיאה נוטים לראות במעבר ללינה המשפחתית בשנות ה ,80 עשו הנשים לא מתוך התארגנות מתוכננת והחלטות מסודרות, אלא על ידי צעדים ושינויים קטנים בשטח, אשר יוצרים לבסוף תמונת מצב חברתית שונה . וקרוב לוודאי שרק בנוגע לשנות ה 80 ואילך יהיה אפשר לבחון את ההשפעות של המהפך המשפחתי מבחינת הנשים ואם אכן הן יודעות ותדענה בעתיד להשתמש במה שהושג לקידום האינטרסים שלהן ולשיפור מעמדן בחברה הקיבוצית . בין החוקרים יש הבדלי גישות בנוגע להסברים התאורטיים של תהליך המשפחתיזציה ושל מקומן של הנשים בחברה הקיבוצית ובמערך העבודה בייחוד ביחס לעבר : יש הרואים בהם התפתחות שמשרתת את החברה בקיבוץ; יש הרואים בהתכנסות אל תוך המשפחה החלשת הזיקה לקיבוץ, לקולקטיב, וצמצום ההזדהות עמו; יש המסבירים זאת בזיקה הטבעית
|
|